אנחנו נמצאים רגע לפני פתיחת העונה בליגת העל, ונראה שרמת ההתלהבות והציפייה לא ממש בשיאה. אולי זה בגלל המונדיאל המוצלח, שגרם לכולנו להתרגש ובעצם לא נתן לנו חופש אמיתי מכדורגל וזמן ממושך מדי להתגעגע. אולי זה הכישלון של הישראליות באירופה (למעט מכבי ת"א), הבלאגן עם אלי טביב ובית"ר ירושלים, אולי חוסר האמונה שהאליפות יכולה לעלות שוב לחיפה, או סנדולה של מכבי ת"א בכל הקשור לרכש.
אבל אני מבטיח לכם שרגע אחרי שהשופטים יוציאו את העונה החדשה לדרך בשבת הקרובה, השחקנים יכבשו, הקהל ישאג, האמונה שאולי השנה הקבוצה האהודה תספק עונה בלתי נשכחת תחזור כאילו לא עזבה מעולם. כי כאלה אנחנו, אוהדי הכדורגל: מלאי אמונה. תנו לנו עקב יפה, כדור חופשי לחיבורים או הצלה מהסרטים – ואנחנו כבר נדאג לשכנע את כל העולם (ובעיקר את עצמנו) שבופון, מסי ורונאלדו משחקים בארץ הקודש. רגע לפני שעוד עונה נפתחת, ננסה לרגע לנבא את הצפוי לנו – בעיקר כדי שנוכל ללגלג על עצמנו בחודש מאי 2019.
הפועל באר שבע – האלופה מהדרום שהתרסקה באירופה – עדיין תיאבק על האליפות והגביע. היא תהיה פגיעה יותר באצטדיון טרנר, שעדיין יישאר מבצר, אך עם סדקים. את החיזוק שלה לינואר היא כבר עשתה, בדמות חזרתם של מיגל ויטור ומיכאל אוחנה, ואם תצליח להוביל את הטבלה בשלב הזה, צפו לחלון העברות פעיל במיוחד.
פגיעה מתמיד. הפועל באר שבע (דני מרון)
הטוענת לכתר הנוספת לא תקבל גם השנה שום עזרה. מכבי ת"א, שסוף סוף השכילה להחזיר שחקנים שגדלו אצלה, לא נראית מרשימה במיוחד. אלא שגם אם היא לא תהיה קבוצה מלהיבה, עדיין יהיה מדובר ביריבה סופר-קשה לפיצוח. כזו שתיבנה מההגנה ותנסה אחרי שלוש שנים עקרות לזכות סוף סוף בתואר אמיתי.
דווקא מירושלים אני מקווה לראות את הבשורה, אבל לא מהקבוצה. אוהדי בית"ר חייבים להבין שלא לעולם חוסן. לא תמיד יימצא התורן שיעניק מיליונים כדי לרצות את הקהל התובעני. הצלחה בית"רית בעניי תהיה 8,000 מנויים, לא פחות מ-15 אלף אוהדים בכל משחק בית, אווירה חיובית ביציעי טדי לכל אורך העונה, אפס גזענות ומספר ביקורים מינימלי בבית הדין. כן, הגיע הזמן שאוהדי בית"ר ירתמו לטובת המועדון שלהם, ולא רק ידרשו ממנו. זה יהיה הניצחון הגדול ביותר, בעוד מבחינה מקצועית, פלייאוף עליון תהיה הצלחה העונה, לקראת בנייה משמעותית יותר בעונה הבאה.
ומה באזור חיוג 04? היכולת במכבי חיפה למסמס 100 מיליון שקל כל שנה הפכה לכשרון שאינו ניתן לחיקוי. לפני שנתיים כתבתי כאן שאם הקבוצה הירוקה לא תתחזק בשני קשרים דריבליסטים שמסוגלים לפצח הגנות צפופות, שום דבר בכרמל לא ישתנה. עברה שנה, עברה עוד אחת, ועכשיו מגיעה השלישית – ושוב אין כאלה במכבי חיפה, ששוב תיאבק על מקומה בפליאוף העליון.
תיאבק על מקומה בפלייאוף העליון. מכבי חיפה (ערן לוף)
מהצד השני של הכביש, העונה החולפת אולי הייתה מדהימה עבור הפועל חיפה, אבל כנראה שחד פעמית. הקבוצה של יואב כץ לא תבריק. מקצועית היא נחלשה משמעותית, ואם ליואב כץ יהיה מזל, הוא יהיה בשישייה הראשונה.
העולות החדשות יוסיפו עניין לליגה, הפועל תל אביב תוסיף לכמות ולאיכות הקהל במגרשים, נזכה לשני דרבים לפחות (חוויה בפני עצמה), אבל האדומים לא ישאירו חותם על ליגת העל. הם בטח לא ירדו שוב ללאומית, אבל גם לא יחזרו למעגל הגדולות. לשם שינוי, עונה רגועה ושקטה. בחדרה, לעומת זאת, יהיה סוער בקנה מידה מקומי. עונת העלייה תהפוך במהרה לעונת הירידה, ואני רק מקווה בשבילם שזה יקרה במאי ולא כבר במרץ.
הדרמה הגדולה בכדורגל הישראלי תגיע ככל הנראה בפלייאוף העליון. אוי, כמה שאני מחכה לפלייאוף. ולמה דווקא לפליאוף? כי אז אמור להצטרף לליגת העל שחקן החיזוק הכי משמעותי בשנים האחרונות, כזה שהשפעתו תהיה במשחקים רבים, ואולי אפילו גם על האלופה או על היורדות. בחודש מרץ צפויה להיכנס לשימוש מערכת ה-VAR (שיפוט הווידיאו), ואיתו בוודאי גם אין סוף דרמות.
ולמה אני הכי מחכה? לאוהדים. מתלהב כמו ילד ממופעי הקהלים, שבתחום היצירתי, תאמינו או לא, נמצאים גבוה מאוד בדירוג העולמי. אז עשו טובה, קחו את המשפחה, הבעל, האישה, הבן והבת בשבתות או בימי חול. לבשו אדום, צהוב ירוק, כתום, כחול או מה שבא לכם. תשירו, תעודדו ותחזרו הביתה מחובקים ומחויכים, עם ציפייה למשחק הבא. כי בסופו של דבר, זה רק כדורגל. תבלו.
גבוה מאוד בדירוג העולמי. המופע של אוהדי באר שבע (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?