הפועל באר שבע התייצבה בשבוע שעבר בראשות טבלת ליגת העל, רגע לפני שהסיבוב הראשון הוריד מסך והחליף מצבר. לכאורה, אפשר להוסיף שהתייצבה "במקומה הטבעי", אבל אוי לקשר בין יכולתה של הפועל ב"ש העונה לבין "מקומה הטבעי", זולת העובדה היבשה שהיא מדורגת ראשונה.
אפשר לומר שהמקום הראשון הזה, בשלב הזה של העונה, עלול להתברר בהמשך – ולא מדובר רק על העונה – כמצג שווא, כעלה תאנה, כאסון ספורטיבי. שכן הפועל ב"ש, בהתנהלותה בשנים האחרונות, היא מופת להתפתחות מועדון לממדים שחורגים מהליגה המקומית ונוגעים בשוליים של אירופה הקלאסית. המקום הראשון העונה, בליגה כל כך בינונית כמו זו של הסיבוב הראשון, עלול לשבש את קברניטי המועדון ולמנוע מהם להבין שהסגל הנוכחי, בדרך הנוכחית, כבר נמצא מעבר לשיא.
בואו ננסה קצת להבהיר: הפועל ב"ש עברה סיבוב ראשון בינוני. לא היו לה משחקים יוצאי דופן, או נכון יותר: בהשוואה להפועל ב"ש של השנתיים הקודמות, היו לה לא מעט משחקים יוצאי דופן, אבל לשלילה. עד כה הפסידה הקבוצה שמונה משחקים, שישה מהם באירופה. היא ספגה 36 שערים, 20 באירופה, ב-27 משחקים, וזה הרבה יותר מדי לקבוצה שגאוותה הייתה בעוצמה שיש בה, בחוזק שלה, בעובדה שבאף משחק היא לא ויתרה על החזקת הכדור ועל לחץ במרכז המגרש כדי להרוויח כדור. הפועל ב"ש של העונה היא הרבה פחות מזה, הרבה פחות.
אוגו. פצוע כרונית (דני מרון)
שישה זרים יש להפועל ב"ש, שניים מהם חדשים והם נכשלו. מבין ארבעת הוותיקים, מיהאי קורהוט נשאר פרווה. מבין שלושת הזרים הטובים יותר, אחד, ג'ון אוגו, פצוע כרונית – ועליו, לא על טוני וואקמה, קמה ונופלת אליפות. השניים האחרים נמצאים בקו של ירידה, או מדויק יותר לומר: סובלים מחוסר יציבות שמתבטא בפחות משחקים טובים מהרגיל.
הסגל הישראלי סובל גם הוא מעייפות החומר. אליניב ברדה – ולא רק בגלל האירוע הלבבי – לא ממש בנמצא, מאור מליקסון יחגוג העונה 34, מהראן ראדי יחגוג 36, ובכל הקשור לדור הצעיר אין אף שחקן שמפיל אותנו מהכסא, זולת מיכאל אוחנה, שגם מתקשה להפוך למאור בוזגלו הבא. ויש גם את בן שהר, שלא מבוגר מדי ולא צעיר מדי, ונחשב לבינגו.
הפועל ב"ש נמצאת היכן שנמצאת כיוון שאין לה יריבות בצמרת. היא כמו גוליבר במדינת הגמדים. מכבי ת"א חזרה שש שנים אחורה; מכבי חיפה כבר שש שנים לא הלכה קדימה; בית"ר ירושלים יכולה לכבוש עוד 83 שערים בחמשת המחזורים הקרובים, אבל הקהל המתחלף שלה לא ייתן לה מנוחה; וכל השאר הן תופעות. אולי חולפות ואולי לא, אבל בוודאי עדיין בגדר תופעות.
ב"ש תהיה חייבת להכין את עצמה לעונה הבאה כבר בינואר הקרוב. הדרך לליגת האלופות הופכת להיות כמעט בלתי אפשרית, אבל גם לכדי הופעה סבירה בליגה האירופית, פחות מהעפלה משלב הבתים יכול להיחשב לקבוצה ישראלית טובה כחוסר הצלחה, היא חייבת לעשות פריש-מיש בסגל שלה. היא צריכה לשים יד על שחקנים בכירים מוכחים ולהשקיע מעל המצופה, כי אחרת, כל התפתחות במועדון ישראלי אחר תסיג אותה לאחור. הפועל ב"ש טרם הנציחה שליטה בכדורגל הישראלי, למרות שתי אליפויות רצופות וכנראה גם שלישית שבדרך. שליטה מתבטאת ביכולת שלה לעשות שינוי מהותי ועדיין להיחשב לטובה ביותר.
שהר. נחשב לבינגו (מאור אלקסלסי)
למי שלא הבין את הדאגה הכנה של כותב שורות אלה לעתידה של הפועל ב"ש, שיבין שמועדון מהסוג שלה, שלא נחשב לגדול עד לא מזמן, יכול לעשות מהפכה אמיתית בכדורגל הישראלי בכך שישפיע על יריביו לחרוג מהשבלונה. ועד שלא תהיה פה ליגה של טופ-4 שמורכב רק מקבוצות גדולות, כמו שהיה פה לפני 20 שנה בערך, רמת הכדורגל רק תלך ותרד.
מה דעתך על הכתבה?