אם אתם מסוג האנשים שאוהבים סדרות איכות, בוודאי יצא לכם להיתקל בסדרה החדשה של "כאן 11" שעלתה השבוע, "פמת"א", (פרקליטות מחוז תל אביב) אחת הסדרות הישראליות החדשות המעניינות והמיוחדות שנעשו בתקופה האחרונה. הסדרה עוקבת אחר מרסל בן דוד (חן אמסלם), שוטרת לשעבר המצטרפת לפרקליטות מחוז תל אביב כפרקליטה שונה בנוף, ונקלעת לתוך תיק של פרשיית שחיתות מורכבת ודרמטית. הסדרה מצליחה להעביר בין היתר ביקורת על נושאים שונים בחברה הישראלית ומעלה נושאים ביניהם נקודות חשובות הקשורות לנשים בפרקליטות ובכלל. לא רק שהסדרה עוקבת אחר דמות ראשית שהיא אישה, גם היוצרות והתסריטאיות שכתבו את הסדרה הן נשים חזקות, נועה רוטמן ואסתר נמדר תמאם. 
בראיון אישי למדור נשים ב"מעריב אונליין" מספרת התסריטאית אסתר נמדר תמאם, על המסע המפותל שהוביל ליצירת הסדרה. "כמו בטבע גם בתסריטאות - החזקים שורדים. מי שהוא מספיק נחוש, מוכשר מקצועי וגמיש, מצליח. בשורה התחתונה מעט מאוד אנשים עושים סדרות".
"בשבע השנים הראשונות שבהן עבדתי בתסריטאות כתבתי פיתוחים ל-12 פיצ'רים, אף אחד מהם לא קרה. אפילו לא אחד. עד שחברתי האהובה ליאורה קמינצקי אמרה לי תקשיבי, את לא יכולה להמשיך ככה. את חייבת שיצלמו משהו, בואי תנסי לעשות משהו לילדים, וזאת הייתה ברכה אדירה. את הצ'אנס שלי קיבלתי בעולם הילדים". 

מאיפה עלה הרעיון לסדרה פמת"א? 
"פמת"א התחילה מ'שידוך'. אני ונועה שודכנו ע"י מישהי מהתעשייה שידעה שנועה רוצה לעשות סידרה שמתעסקת בפרקליטות, ומחפשת שותפה. נועה הייתה גם מתמחה וגם פרקליטה בפרקליטות. הרעיון היה שזו לא תהיה סידרה ביוגרפית אלא סידרה שמשתמשת במקום הזה על מנת להגיד דברים על החברה הישראלית. אפשר לומר שהמפגש ביני לבין נועה היה אהבה ממבט ראשון, שצמחה מהר מאוד להיות שותפות מקצועית וגם חברות אינטנסיבית".

אסתר נמדר. צילום: יח"צ


למה בחרתן להתמקד בפרקליטות?
"בחרתי בפרקליטות כי חשבתי שזה נושא מרתק, שתינו מאמינות שעושים טלוויזיה לא רק בשביל לבדר, אלא כדי להגיד משהו חשוב, נוקב, כדי להעביר ביקורת ולנסות לשנות את העולם באיזושהי צורה.
הפרקליטות היא עולם של נשים. זה אחד ממוקדי הכוח של שלטון החוק בישראל ורובו מנוהל ע"י נשים. מאוד רצינו לעשות סידרה על מקום כזה, עד כדי כך שיש דמות אחת של גבר בפרקליטות שקוראים לו התרנגול, הכול מלא בדימויים. הדבר שלחלוטין לא רצינו לעשות כי אנחנו לא מאמינות בו, זה לדבר על איך שנשים הן ביצ'יות אחת כלפי השנייה. מעניין אותנו לדבר על כל מיני היבטים של מוסר, עבודה במערכת של חוק, גבולות אישיים. במובן של נשיות אני חושבת שהסדרה נוגעת בהרבה סוגיות שהן ספציפיות סוגיות נשיות".
מה תוכלי לספר לנו על הדמויות בסדרה?
"אני חושבת שמוצגת שם קשת מאוד רחבה של דמויות נשיות, טובות יותר או טובות פחות, כל מיני סגנונות. יש לנו סיפור מאוד מורכב של אחת המתמחות יערה, שמגלמת אותה דר זוזבסקי. זה סיפור שאם מסתכלים עליו במבט ראשוני זה נראה כמו "MeToo#", סיטואציה של הטרדה, תקיפה מינית והגשת תלונה במשטרה וכל מה שקורה בהמשך. 
היה לנו נורא חשוב לספר את הסיפור שלה, שמבוסס על שלל חוויות ביוגרפיות שלי ושל נועה שלקחנו אותן, שמנו אותן בכוס קוקטיל שקשקנו היטב ויצא מהן סיפור. כל רגע ורגע בסיפור הזה זה משהו שקרה למישהי מאתנו. רצינו להעביר את הסיפור בצורה שמייצגת את כל המורכבות של למשל יחסים אינטימיים במקום עבודה, האם זאת הטרדה? האם זאת לא הטרדה? לפי החוק היבש, כן - מדובר בהטרדה, בין אם יחסי מרות וכד'. אבל ממש ניסינו להיכנס לתוך הנימים של הסיטואציה ולבחון את החוויה הרגשית שעוברת מישהי או מישהו על כל האספקטים שבה, ולא בהכרח להכריע. היה לנו חשוב להראות את כל הזוויות". 
באמצעות הסדרה אתן מעבירות איזושהי ביקורת על החברה הישראלית? 
"כן, על המון דברים בתוכה. בכל פרק אפשר לזהות איזה שלושה מוקדים שעליהם אנחנו מותחות ביקורת, החל ממערכות שלטוניות. אנחנו מנסות להציב מראה מול סיטואציות, ואז לבחון אותן מכל הכיוונים, ולא להכריע ולהגיד 'זה טוב וזה רע', אלא להתבונן בכל. 
הדמויות למשל מלאות סתירות. התפיסה שלנו היא לא רק למתוח ביקורת חד צדדית, אלא להביא את כל הממדים של הלא בסדר או כן בסדר. אני לא בטוחה שיהיה אפשר להגיד מה המסר המדויק,  האם אנחנו בעד הפרקליטות או נגד הפרקליטות, שמאלניות או ימניות. מאוד הקפדנו שהסדרה לא תהיה מוטה לצד אחד".

 
יצרת בעבר הרבה מאד סדרות טלוויזיה וסרטים, מאיפה שואבים השראה?
"השראה זו מילה שאני לא כל כך מכירה בה. השראה נתפסת בעיני כרגע מסוים בו לפתע תנוח עלייך הרוח. כמו כל התסריטאים אני אגרנית, אספנית, אובססיבית של סיפורים ודמויות. יש בדיחה ביני ובין חברה שלי שאומרת שתסריטאים הם האנשים היחידים שיושבים במונית ובאמת מקשיבים לנהג. אני אוספת כל תיאור של סיפור שנקלע בדרכי בין אם זה בעיתונים או בחדשות, כמובן שגם מהחיים שלי.
 
חלק גדול מבחינתי מהכיף של היצירה של המקצוע שלי זה היכולת להתחפש כל פעם למשהו אחר. שכתבתי את 'מבצע קיפוד' אז הלכתי להתנדב בבית חולים לחיות בר ובמרכז להצלת צבי ים לכמה חודשים. שכתבנו את פמת"א הלכנו הרבה לפרקליטות. אני קוראת את המגזין של לשכת עורכי הדין ומתעניינת בזה כאילו הייתי מינימום עורכת דין במשרה מלאה. נורא כיף לי. אני עושה מחקר מקיף ונהנית מזה מאוד, לצלול לתוך עולמות מקצועיים של אנשי מקצוע. את יכולה לדמיין שאת מיליון דברים אחרים, לרגע את וטרינרית ורגע אחר את שופטת". 
 
ממבט על יוצרים בקולנוע הישראלי אפשר לראות בבירור שרובם גברים, מדוע לדעתך יש פחות במאיות, פחות תסריטאיות?
"אז אני רוצה לנפץ את המיתוס הזה, זה לא נכון לכל המקצועות. בתסריטאות אם תבדקי את הרשימות באיגוד התסריטאים תגלי שיש יותר תסריטאיות מתסריטאים, והן חזקות לא פחות ושכרן לא נופל משכרם של הגברים, ואולי אפילו עולה. בעולם מנהלי הדרמה של גופי שידור יש שליטה מוחלטת של נשים. הן חזקות, דעתניות, נהדרות. זה נכון שיש באופן כמעט מופרך הרבה יותר במאים מבמאיות, למצוא במאית אישה זה ממש לחפש בזכוכית מגדלת. יש פחות צלמות, פחות מקליטות, אבל יש הרבה תסריטאיות והן חזקות מאוד, אני מאוד גאה במקצוע שלנו". 
 
האם את מרגישה שהיותך אישה משפיעה על הדרך שבה את יוצרת, על היצירות שלך עצמן, האם זה מתבטא בהן?
"אני חושבת שהיותי אישה משפיע על הכל. אבל באותה מידה אם את שואלת אותי אם תהיה לי בעיה לכתוב דמות של גבר , אז ממש לא. אני חושבת שהיותי אישה משפיע כמו היותי ירושלמית כמו היותי אמא לשלושה, וכמו הרבה דברים אחרים. אני לא חושבת שדיכוטומיה מתחילה ונגמרת בגבר או אישה". 
 
באילו מכשולים נתקלת לאורך הדרך כאישה תסריטאית?
"לא. אין מכשולים לנשים במקצוע שלי. אני מצטערת, אולי היו מכשולים אבל ניצחנו אותם".