מבחן כשירות

מדובר בעניין מהותי וקיומי שנוגע לביטחון האישי של כולנו, להרתעה ולתוצאות המלחמה הבאה. את הדוח ניווט ראש האגף הביטחוני במשרד המבקר, תא"ל (מיל') יוסי ביינהורן, איש מקצועי ושקט, שמכיר היטב את החומר. הוא כיהן בעבר כמבקר מערכת הביטחון, כראש מטה שר הביטחון, כעוזר הרמטכ"ל וכראש מחלקת הארגון במטה הכללי. 
 

הערות דומות להפליא לאלו שמופיעות בדוח המבקר האחרון, ניתן לקרוא גם בדוח ועדת וינוגרד שלאחר מלחמת לבנון השנייה, לרבות אותן המלצות להגביר את הכשירויות הנדרשות לכל יחידה, ולגדר בתוך תקציב הביטחון את הנדרש לאימונים. 
 

לאחר שקראתי את תמצית הדוח, פגשתי מג"ד מילואים ותיק שאמר שהדוח משקף את המציאות. "לאחר מלחמת לבנון התאמנו כמו מטורפים, החזרנו כשירויות וביטחון עצמי, המפקדים הרגישו מצוין, והחיילים הרגישו שצריך אותם", הוא סיפר. "בין  2007־2009 ערך הגדוד שלי יותר מעשרה אימונים גדודיים, חלקם באש חיה. כעת חוזרים לאחור וזה רע". 
 

אכן, בעקבות דוח וינוגרד הוכנס מערך המילואים הלוחם למכבש אימונים: שריונרים הניעו טנקים לאחר חמש ושש שנים, אנשי חי"ר אומנו באש חיה, מרכז האימונים עבד בתפוקה מלאה ואנשי מילואים השתתפו בלחימה בעופרת יצוקה. 
 

לצה"ל יש למעשה חוזה בלתי חתום עם אנשי המילואים ששירותם מעוגן בחוק. אולם התייצבותם לאימונים ולתעסוקה הפכה לעניין כמעט התנדבותי. אנשי המילואים הם ליבת הצבא במלחמה. הם בעלי הידע, הניסיון. הם עיקר הכוח הלוחם. כדי שיאמינו במערכת, צריך להציב להם יעדים ברורים, מפקדים ראויים, אימון תכליתי, תחמושת ואמצעים, וגם להביע בפניהם הערכה ולתגמל אותם. אם מישהו בצה"ל או בקבינט החליט לשנות את זה, הוא לוקח על עצמו אחריות גדולה (על חשבוננו).

גם כשאופי שדה המערכה משתנה וגם במציאות תקציבית מגבילה; דוח מבקר המדינה חושף תמונת מצב של הפקרות. שר הביטחון של הממשלה הבאה (משה יעלון?) והרמטכ"ל החדש, גדי איזנקוט, יצטרכו להציב את כשירות מערך המילואים כחלק מהותי בתוכנית העבודה הרב־שנתית שעליהם לגבש. על ועדת החוץ והביטחון של הכנסת (יואב גלנט? שאול מופז? צחי הנגבי?) לפקח שכך יהיה.

2.  המעבר של העיתונאי ינון מגל לפוליטיקה הזכיר לי שאחד ההישגיםהגדולים ביותר של בנימין נתניהו במנגנון שביצר להישרדותו הפוליטית הוא חוק הצינון, שמונע ממפקדים בכירים בצה"ל ובזרועות הביטחון להמשיך לשרת את המדינה ואת האזרחים בערוץ הפוליטי, כפי שהיה מאז קום המדינה.

"חוק הצינון" (רעיון של נתניהו וביצוע של יובל שטייניץ) נועד במקור לבלום את כניסתו של הרמטכ"ל דן חלוץ לפוליטיקה, עוד כשנחשב להבטחה לאחר ההתנתקות ולפני מלחמת לבנון השנייה. בצה"ל מכנים אותו "חוק הסינון", כי הוא נועד לדכא את הכריזמה של אנשי הביטחון ולהבטיח שיהיו מחוץ לפוליטיקה, מותירים את הכיסאות בכנסת לאנשים שגדלו, התחנכו ופעלו בסניפי המפלגות. 
 

כך, במקום אנשים כמו יצחק רבין, עזר ויצמן, רפאל איתן, משה דיין, חיים בר לב, מוטה גור, אהוד ברק, אמנון שחק, שאול מופז ואחרים, שהשתלבו באופן מוצלח יותר או פחות בחיים הפוליטיים; מגיעים לכנסת יאיר לפיד, עפר שלח, אורי אורבך, שלי יחימוביץ', מיקי רוזנטל וינון מגל.
 

את כולם אני מכיר היטב, את רובם אני מעריך. אולם עולה השאלה: מדוע קפיצה מהמטכ"ל לכנסת פסולה לעומת קפיצה מהאולפן אל הממשלה? אולי אני מגזים, אבל העובדה שהעיתונות הישראלית שותקת נוכח החוק המוזר, מעוררת את השאלה אם אין כאן דיל בין השלטון לבין העיתונות.
 

3.  עדיין לא ברור מה יהא על ש"ס לאחר הבחירות, ועדיין לא ברור אם התנועה סיימה את תפקידה ההיסטורי כזרם פוליטי־חברתי־ספרדי; אבל דבר אחד ברור: בלי ש"ס לא היה הסכם אוסלו (לטוב ולרע), בלי ש"ס לא היה מתבטל פרויקט "הלביא", וישראל הייתה נכנסת להרפתקה כלכלית מיותרת, בלי ש"ס הייתה ישראל תוקפת בעיראק בשנת 91'. בענייני חוץ וביטחון נהגה ש"ס לרוב באחריות ובשיקול דעת, שמקורו ברב עובדיה יוסף ז"ל.

נזכרתי השבוע בשיחת מסדרון בין הרמטכ"ל דאז אהוד ברק, לבין עורך "דבר" המנוח דני בלוך ז"ל, שרטן על ש"ס. "תנועת ש"ס היא פלטפורמה לשינוע 6־7 מנדטים מהימין המסורתי אד-הוק לקואליציית השלום של יצחק רבין", אמר ברק והוסיף, "אל תפריעו". נדמה לי שעוד באותו השבוע פרגנו ב"דבר" לתנועה. ברק צדק בניתוחו. אבל כיום הרב איננו, רבין נרצח, "דבר" נאסף אל אבותיו, ולא ברור מה יהא על ש"ס. 

4.  כמו שאתם מעריכים, יש לי הרבה מה לומר על פרשת ההקלטות ובטח מתישהו עוד אומר, אולם הטלטלה שפוקדת את ש"ס בעקבות הקלטת המטלטלת שמכילה את דברי הרב עובדיה יוסף נגד אריה דרעי, מחייבת התייחסות. אקדים ואתוודה כי מעולם לא הקלטתי איש או דיון בסתר בכל תפקידי בעיתונות, בצה"ל ובחיים האזרחיים (ואם יהיה קורא שיטיל בכך ספק ויסכים לממן בדיקת פוליגרף - אסכים).

השימוש בהקלטות הפך לתופעה: לצד הקלטות הרמטכ"ל גבי אשכנזי בלשכתו )שבהן אני מושמע פה ושם, ואליהן אני מנוע מלהתייחס(, נזכיר גם את הקלטת השיחות בין אהוד אולמרט לשולה זקן וההקלטות בפרשת גבעתי. אף שאין מדובר בעבירה על פי חוק האזנות סתר, ישנה כאן פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם. תמלול ההקלטות מספק יצר של מציצנות, רכילות, חדירה לעניינים אישיים, והתקשורת מקנה לכך נפח משמעותי. 
 

התופעה רק תלך ותחריף. קיים פוטנציאל תמידי ל"בישול קלטת" ולעריכתה כדי להשמיץ אדם או עניין, ויש חשש להתפתחות תרבות קלוקלת בין אדם לחברו, בין עובד לבוס שלו, בין פקוד למפקד וכן הלאה. האם כל אחד מאיתנו צריך להיזהר מהבוס, מהמזכירה, מהיועץ, מכל טלפון או שיחה בחדר? לך תדע. לעתים ההקלטות חיוניות לחשיפת אמת מבצעית, משפטית או פלילית. כך היה ומן הראוי שימשיך להיות כך. מעבר לכך, זה אנחנו והפרצוף שלנו כחברה.