התכנית של אלון בן דוד: הרמטכ"ל הבא חייב להחליף דיסקט

אחרי שנתיים בתפקיד של סגן רמטכ"ל, שבהן לא הטביע חותם מרשים על בניין הכוח של הצבא וגם לא ניכרה תרומה שלו לקבלת החלטות טובות יותר ב"צוק איתן", זה בדיוק הזמן של איזנקוט להחליף דיסקט ולעבור למוד פעולה אקטיבי. צה"ל לא זקוק לעוד רמטכ"ל שבא להעביר את הקדנציה עם מינימום שריטות בפח.
 

צה"ל הוא צבא שמשווע לשינוי: בבניין הכח, בתפיסת ההפעלה ואולי גם במודל השירות. הגבורה שהפגינו הלוחמים בצוק איתן לא חיפתה על העובדה שלא הכינו אותם למלחמה הזאת. כבר עשרות שנים שצה"ל ממשיך להתכונן למלחמות עבר, וכדאי שהשינוי יבוא לפני המלחמה הבאה.
 

צה"ל של איזנקוט כבר לא יצטרך להתאמן על הדיפת צבאות זרים שיפלשו לשטחנו. לראשונה מאז קום המדינה שום צבא זר לא מאיים על ישראל, וזו ההזדמנות להתאים את הצבא אל מול האתגרים שכן מאיימים עלינו. יקיר תרחישי הייחוס של צה"ל ב-40 השנים האחרונות – צבא סוריה – כבר לא יחזור להיות צבא בעל יכולת התקפית בעתיד הנראה לעין. צבא מצרים, שלכאורה ממשיך להצטייד בנשק מערבי, הוא צבא חלול, מוזנח, שאם רק יעשה את הטעות וינסה לחצות את סיני הוא יגלה שהטכנולוגיה הישראלית מאפשרת להשמיד אותו מרחוק ובלי לקום מהכיסא.
 

לעומת זאת, הגבולות שלנו רוחשים ארגונים אסלאמיסטיים, שגם אם הם לא מתמקדים בנו כרגע – לא ירחק היום והם יתחילו להתעניין בנו. ברמת הגולן שולטים אנשי ג'בהת אל-נוסרה (אל קאעידה) ברוב אורכו של הגבול איתנו. בצה"ל מדגישים שהם לא אנשי דאע"ש, אבל מי שצפה בהם עורפים ראשים של חיילים סורים התקשה להבחין בהבדל משמעותי בסגנון.
 

בלבנון חוזר חיזבאללה לתפוס עמדות גלויות לאורך הגבול – דבר שלא העז לעשות במשך 8 שנים. חיזבאללה אומנם שקוע עד צוואר במלחמה בסוריה ובהגנה על מעוזיו שלו בלבנון ואין לו עניין להיכנס למלחמה עם ישראל. אבל על פי כל הסימנים הוא החליט לפתוח מחדש חזית פעילה איתנו בהר דב – מה שמגדיל את סיכויי ההידרדרות למלחמה בגבול הזה. 
 

בגדה המערבית ובירושלים יש מצב חדש, שגם אם אינו אינתיפאדה – יש לו את מלוא הפוטנציאל להפוך ולהיות אינתיפאדה. רמת אלימות גוברת, אווירת הקצנה בין יהודים וערבים ויותר מהכל – מערכת בחירות שעלולה להעלות שוב את הפירומנים להר הבית.
 

בגבול המערבי שלנו – מצרים – הולכים ומתבססים שני ארגוני טרור: האחד מזדהה עם דאע"ש, השני עם אל קאעידה ושניהם לא ממש משתגעים עלינו. נכון שהצבא המצרי מנסה שוב לאכוף ריבונות בסיני, אבל שני הארגונים האלה, שכבר מזמן לא פועלים על פי הנחיות מעזה, עוד ינסו להטריד.
 

דווקא מול עזה מצטיירת הפעולה של הנשיא המצרי עבד אל-פאתח א-סיסי כיעילה במיוחד. בשבועות האחרונים פועל סיסי ברפיח המצרית "בלי בג"ץ ובלי בצלם", כמו שנהג לומר רה"מ רבין המנוח. הוא פשוט מגלח את כל המבנים ברצועה של קילומטר וחצי מדרום לגבול עם עזה, ויוצר אזור חיץ שאולי יהפוך את "צוק איתן" לסיפור הצלחה.
 

נכון, כמעט מדי בוקר מבצע חמאס ניסוי ירי של רקטות לים. זה סימן מובהק שהם חידשו את היצור העצמי של הרקטות. אבל אם יצליח סיסי לפרק את אוטוסטרדת המנהרות של ציר פילדלפי, יהיה להם קשה לחדש את המלאים וסבב הלחימה הבא ידחה בעוד הרבה זמן. דווקא בעזה יש סיבה לאופטימיות זהירה – יש סיכוי שנזכה שם לתקופת שקט ארוכה יותר. 

אחד הדברים שבלטו בהיעדרם בצה"ל בימי צוק איתן היו הקצינים בעלי הניסיון בעזה. היה מוזר לא לראות בחפ"קים הפיקודיים והאוגדתיים קצינים כמו טל רוסו וצ'יקו תמיר, שצברו הרבה ניסיון בעזה. אבל בצה"ל לא מצאו לנכון להיעזר בניסיון הזה, או שאולי הניסיון הרב שלהם איים על ביטחונם העצמי של הקצינים המכהנים. כך או כך, זו לא התנהגות של ארגון לומד. יהיה מעניין לראות האם איזנקוט ידע לחזור ולהשתמש באלה שכבר צברו ניסיון, ואולי אפילו יחזיר את חלקם לשירות. 
 

יש קצינים שהתפקיד מעצב אותם. כאלה שגילו בעצמם יכולות ותכונות שלא הכירו עד שהתיישבו בכורסת הרמטכ"ל. האם יגלה איזנקוט, קצין אמיץ הן בשדה הקרב והן ביחסים בין אישיים, גם את האומץ לעשות בצה"ל את השינויים המתחייבים? 
 

לפחות בהתחלה זה לא יהיה קל. צה"ל סוגר ארבע שנים ללא תוכנית רב-שנתית, מצב בלתי נסבל לארגון שצריך לבנות את עצמו לטווח ארוך. לפחות במחצית הראשונה של השנה הבאה, עד שתורכב ותתייצב ממשלה חדשה, גם לא יהיה לו תקציב. צה"ל יצטרך לפעול על בסיס התקציב של 2014 – 51 מיליארד שקל – מה שאומר שוב עצירת אימונים. איזנקוט, שמתאמץ להשיל כמה קילוגרמים לפני שיקבל את התפקיד, יצטרך להטיל את מלוא כובד משקלו כדי לקבל אופק תקציבי שיאפשר לו ולסגנו לכתוב שוב תוכנית עבודה לצה"ל.
 

ומילה על סגן הרמטכ"ל שייכנס לתפקיד בשבוע הבא: "קצין וג'נטלמן" כינה השבוע "ידיעות אחרונות" את האלוף יאיר גולן, וטען כי ויתר על המרוץ לרמטכ"לות, כפי שנהג איזנקוט לפני 4 שנים כשסירב לקבל עליו את תפקיד הרמטכ"ל. האמת נמצאת יותר באמצע. 
 

גולן היה המועמד של שר הביטחון לתפקיד סגן הרמטכ"ל. ראש הממשלה, בניגוד לדעתו של יעלון, החליט לצרף אותו כמועמד שלישי לתפקיד הרמטכ"ל, מועמדות שהייתה וירטואלית. בתשובה, אכן אמר לו גולן ששני המועמדים האחרים – איזנקוט ויאיר נווה – כבר שימשו כסגן רמטכ"ל והם בשלים ממנו לתפקיד. אבל בשום שלב הוא לא הוציא את עצמו מהמרוץ או הודיע שהוא מוותר על ההתמודדות לתפקיד הרמטכ"ל. גולן רק הבהיר שאין בכוונתו לפרוש אם לא ימונה לרמטכ"ל בסיבוב הזה. אין ספק שהוא נהג כקצין. על הג'נטלמניות – אפשר עוד לעבוד.