אילו לוטננט קולונל ג'ון הנרי פטרסון המנוח, מפקד הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, היה יכול לדבר, אולי היה משמיע את הדברים הבאים: אני מודה לך נכדי היקר, אלן, שהגשמת את חלומי להיטמן ליד חיילי, הגדודאים העבריים, שעליהם פיקדתי בעת כיבוש ארץ ישראל מידי הטורקים, במטרה לקדם את שאיפות העם היהודי להקמת מדינתו בארץ התנ"ך האהוב עלי. עברו 67 שנה מאז נפטרתי, והנה ביום חמישי שעבר זה הוגשם.
יפה אמרת בטקס טמינת אפרי ואפר סבתך, כי אתה שמח בשבילי שהועברתי מן הקיר המשמים בקולומבריום בלוס אנג'לס אל האוויר הצח והמרחב הפתוח כאן בארץ ישראל. אף כי אירי־נוצרי הנני, מעתה אני קבור במדינת היהודים שלמענה לחמתי.
לא זכיתי לראות בתקומת ישראל, והנה היא עובדה קיימת. מדינה משגשגת עם צבא מהולל על נשקו המתקדם. אני רואה את הכבישים הסואנים, את הבנייה הקדחתנית, את התעשייה המתקדמת, את ההיי־טק, את החקלאות, את התרבות, את המדע, את אצטדיוני הספורט ואולמי המשחק, את המסעדות הגדושות בבני אדם. בחלומותי הוורודים ביותר לא הייתי מאמין לאילו הישגים יגיע העם היהודי במולדתו העצמאית.
ההשתאות גוברת למראה התבערה שמתחוללת בלבנט: אלימות חייתית, טבח של ערבים בידי ערבים, הרס ושפיכות דמים. העולם הערבי מרים ראש ומניף גרזנים. ישראל היא כשושנה בין החוחים הללו. אור לעולם כולו. היש עוד מדינה אשר כה מאוימת ומבודדת - וכה משגשגת ומתקדמת?
אני זוכר היטב את הארץ לפני מאה שנה, 80 שנה, שוממת, נחשלת, אף כי פה ושם כבר נראו מושבות של יהודים וניצני שלטון עצמי. מכמה עשרות אלפים בתחילת המאה ה־20 הגיעה האוכלוסייה כיום לשמונה מיליון אזרחים. אכן, יש שכר להתייצבותי, גוי שכמוני, לימין עם הנצח, עם התנ"ך, למען יגשים את חלום הדורות, ואין מאושר ממני שמעתה טמון אפרי באדמת ארצם.
אבל אמור לי, אלן היקר: מה אלה הרעשים שעולים מסביב? מדוע היהודים מלקים אלה את אלה? למה אינם מרוצים? למה הם מתכתשים ומשמיצים אלה את אלה? למה הם נרגנים? מדוע הם מטיחים זה בזה "פוטש" ו"מנותק"? ומה פשר הדיבורים הללו על מילקי בברלין?
ושאלת השאלות: מדוע יש בהם היוצאים נגד מדינתם שלהם? מדוע יש ישראלים המצדיקים שוב ושוב את אויביהם? מה מקור ההתבטלות שלהם בפני אומות עולם ובפני מבקריהם האנטישמיים? באמת אינני מבין. אולי מעתה, כשאני שוכן באדמתם, לאחר שנתנו לי כבוד ממלכתי יוצא מן הכלל, שבאמת אינני יודע אם אני ראוי לו, אוכל לתהות על סיבות יצר ההרס העצמי הפושה באזרחי ישראל.
ואולי המצבה שלי תשמש מקור השראה לדורות הצעירים, להתנדבות למען הכלל ולביסוס מדינתם, למחיקת הלכי רוח תבוסתניים ויצר ההלקאה העצמית, ליתר אחדות וכבוד הדדי גם במערכת בחירות, ובעיקר למקור של גאווה לאומית, שאחיי היהודים חסרים אותה כל כך? ימים יגידו.
תודה לממשלת ישראל על הטרחה שבהעברת אפרי לארץ הקודש. כולי תקווה, נכדי היקר, שכאשר תשוב לפקוד מפעם לפעם את קברי בהגיעך לישראל, תוכל להיווכח ששמי ופועלי לחידוש הצבאיות היהודית ועצמאות ישראל – אכן משמשים מקור של השראה לציונות רוממה, כביטויו של ידידי המנוח ז'בוטינסקי, ולהתנערות ממנטליות גלותית.