ההחלטה להאריך את שיחות הגרעין בין המעצמות לאיראן עד חודש יולי 2015 היא מפלה למשטר האייתולות והישג למדיניות החוץ האמריקאית והאירופית. האיראנים איימו במהלך הדיונים השבוע כי אם לא יושג עד היום – המועד שנקבע – הסכם קבע, ובמסגרתו יוסרו העיצומים, הם לא ימשיכו בתהליך.  'עכשיו זה כל או לא כלום' היתה העמדה שלהם. אבל בסופו של דבר הם התקפלו. אין הסכם קבע, השיחות יימשכו ובינתיים גם נמשכים העיצומים וההגבלות על תכנית הגרעין שלה.

הדבר מלמד כי טהרן נפגעת קשות מהעיצומים והיא נזקקת נואשות להסרתם. בנוסך לכך הכלכלה נפגעת עוד יותר בשל הירידה במחירי הנפט, שהוא המקור העיקרי להכנסותיה. התקציב האיראני מתבסס על כך שמחיר החבית יהיה 140 דולר. המחיר כיום הוא 80 דולר. הדבר יוצר גירעון עצום שאפשר לכסות עליו או עלי ידי משטר צנע וריסון שעלול להוציא תא הממונים לרחובות או להיקלע לאינפלציה קשה עוד יותר ולפגיעה במטבע המקומי. 

עם זאת, אסור לטעות ולשגות באשליות: טהרן לא ויתרה על שאיפתה  להיות במרחק קצר ככל האפשר מהיכולת להרכיב נשק גרעיני והאמת היא שהיא כבר מצויה שם זה כמה שנים. איראן היא מדינת סף גרעינית עם ידע טכנולוגיה וחומרים. 


ויש עוד נקודה מעניינית: מתברר כי בניגוד לרושם שישראל רוצה לחשיג, האמריקאים והאירופים לא זקוקים לעצות או לדרבון מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לענייני מודיען יובל שטייניץ. הם מנהלים את הדיונים מול האיראנים בנחישות, כפי שאנו רואים היום, למרות העלבונות מירושלים המגדירים את גישתם "רופסת".