גילוי נאות מתחייב בראש המאמר: מילאתי תפקיד בגיבוש ההמלצות שהגישה פרופ’ רות גביזון לשרת המשפטים ציפי לבני בעניין חוקי החזון. ועוד: כתבתי את הדוח של “המכון למדיניות העם היהודי” על עמדות יהודי העולם בעניין “ישראל יהודית ודמוקר־ טית”. כלומר, כבר שנה וחצי שאני שקוע עד צוואר בעיסוק בנושא הזה.




העמדות במאמר זה הן עמדותי האישיות. האם ישראל צריכה חוק לאום? ראוי לשאול שאלה מקדמית: מה תפקידם של חוקים? אם ממשלת ישראל הייתה ממשלת ימין אמיתית - כזאת המיישמת את העקרונות הבסיסיים של אידיאולוגיה שמרנית – ראוי היה להטיח בה את החידוד האלמותי של הנשיא לשעבר רונלד רייגן על "תשע המילים המפחידות ביותר בשפה האנגלית” ("אני מהממשלה ואני כאן כדי לעזור” – באנגלית זה יוצא תשע).




ממשלה שמרנית היא כזו הדוגלת בצמצום הפעילות הממשלתית למינימום הכרחי. כנסת שמרנית היא כזאת הדוגלת בצמצום פעולות החקיקה למינימום הכרחי. מחוקקים – כשאין ברירה. מחוקקים – כאשר יש לחקיקה סיבה חזקה ותוצאה מעשית. רמזור אדום, לא חוצים. מס הכנסה, משלמים. גיוס חובה, משרתים. מחוקקים, ואז אוכפים. נדמה שבשנים האחרונות מתחזקת אצלנו הנטייה למעשי חקיקה מיותרים, שתוצאתם מפוקפקת.




ראש הממשלה עוד לא נימק כראוי כיצד יביא חוק הלאום לשיפור מצבה של ישראל. שר האוצר עוד לא נימק כראוי כיצד יביא חוק מע”מ אפס לשיפור מצבה של ישראל. ובדרך כבר מתגלגלות עוד הצעות, לעוד חוקים: החוק נגד משכירי דירות אכזריים, והחוק נגד ח”כים מעצבנים ועוד ועוד. השבוע אישרה ועדה של הכנסת לקריאה ראשונה חוק הקובע כי מעסיק יחויב להשיב בכתב לכל מועמד שהתראיין אצלו לקבלת עבודה בתוך שבוע מרגע קבלת ההחלטה בעניינו. כלומר, הכנסת לוקחת אחריות גם על הנימוסים הטובים שלנו.




היא תצליח בזה בדיוק כפי שתצליח לשפר את מצבו של החזון הישראלי. כלומר – תיכשל. חוק הלאום על שלל נוסחיו, כולל נוסחיו המתונים, אינו עומד במבחן הפשוט של חיוניות. אין בו הכרח, וספק אם תהיה לו תוצאה מלבד קטטות. במסמך הקצר שהגישה פרופ’ גביזון לשרה לבני נפרשו אחת לאחת הסיבות שמציינים מצדדי החוק בבואם להסביר את נחיצותו – ואז הופרכו. העולם נגדנו? החוק לא ישנה את זה. הציבור לא מאוחד? החוק רק יחדד את זה.




בית המשפט פעלתני מדי? החוק לא מטפל בזה. גביזון אינה מתכחשת לחשיבותו של החזון, גם לא לצורך בחיזוקו. אך כאשר היא מנתחת את סיכוייו של החוק להשיג תוצאה כזאת, היא מגיעה למסקנה הפשוטה שסיכוייו קלושים. כדאי לקרוא: מסקנתה משכנעת. אם היא צודקת, אזי החוק הוא בסך הכל מחווה סמלית מיותרת, מקטבת. לא צריך להיסחף בטיעונים בעדו ונגדו: הוא לא יביא לסופה של הדמוקרטיה הישראלית אם יעבור – ולא יביא לסופה של ישראל היהודית אם לא יעבור. החוק הזה הוא גז בניוטרל. זו הודעה לעיתונות, לא מעשה שלטוני. בטח לא מעשה שלטוני הראוי לממשלה המתיימרת לדגול באידיאולוגיה שמרנית.