שוב מתגלה משהו רקוב בממלכת הדממה. שידור הכתבה בתוכנית “עובדה” על פעילות השב”כ בצוק איתן מהווה כשל וטיפשות כאחת. ראוי להרהר אם הכתבה הייתה ראויה לשידור. לאילנה דיין הישג עיתונאי מרשים. השאלה היא מי אישר את השתתפותם של אנשי שב”כ בכירים בכתבה? אם התשובה היא שאנשי השב”כ עשו זאת על דעתם, אז הם וראש השב”כ חייבים ללכת מיד.
בלי לדעת בוודאות את העובדות אלא מתוך היסק הגיוני, בלתי סביר שמי שאחראי בשב”כ על גזרת הדרום יתראיין ללא אישור. הסבירות הגבוהה יותר היא שראש השב”כ או מי מטעמו אישרו את השתתפותם של אנשי השב”כ בכתבה. גם במקרה זה ראש השב”כ נושא באחריות עליונה, ולכן עליו ללכת.
אגב, גם הממונה הישיר על השב”כ וראשו, ראש הממשלה, חייב הסבר לציבור אם ידע שערוץ טלוויזיה מכין כתבה על השב”כ בהשתתפות אנשי שב”כ בכירים. אין לפנטז שנתניהו ייתן תשובה לשאלה זו. הוא אינו סופר אף אחד. ראש הממשלה היה צריך לקרוא לראש השב”כ למחרת שידור הכתבה, ולהודות לו על תרומתו לביטחון ישראל. נתניהו לא יעשה זאת כי הוא חושש שזעזועים יערערו את מעמדו הפוליטי. הכשל אינו מסתיים כאן. אי אפשר שלא להרים גבה כשרואים על מה משוחחים בפרהסיה. חמאס באמת אינו זקוק למודיעין איכותי. ידיעות הזהב מוגשות להם על ידי ערוץ טלוויזיה בעזרתו הנדיבה של השב”כ.
אם לראש השב”כ היה מידע חיוני, הדרך היחידה היא להעביר את המידע לראש הממשלה. מבקר המדינה שהחליט לבחון את הסוגיה חייב להתמקד בשאלה זו. אם המידע הועבר לראש הממשלה, יש לבדוק מה נעשה בו. טענות שרי הקבינט שהם לא קיבלו מידע קונקרטי מעלה חשש שהמידע לא הגיע לכלל האוזניים המוסמכות. לראש השב”כ דלת פתוחה לראש הממשלה. הניסיון לטייח את הדברים ולספר שהשב”כ התריע רק על פיגוע גדול אינו עומד בכפיפה אחת עם מה שנאמר על ידי הבכירים בשב”כ בכתבה.
במערכת הביטחון היה מידע על מנהרות המגיעות ליישובי עוטף עזה. בתחילת המלחמה נושא המנהרות לא היה בראש סדר העדיפויות, אלא הפך חיוני לאחר הריגת חמישה חיילים על ידי מחבלים שיצאו מאחת המנהרות. יש לזכור שהטיפול במנהרות החל רק לאחר שישראל הסכימה להפסקת האש הראשונה שחמאס הפר. המזל שיחק תפקיד עיקרי ולא השכל הישר. ההערכות של תחכום מצד קברניטי ישראל אשר ידעו שחמאס יפר את הפסקת האש והעולם ייתן גיבוי לישראל להרוס את המנהרות הן הוכחה לתהליך קלוקל של קבלת החלטות. במקרה, ההימור היה נכון. האם כך צריך לנהוג? לא.
שידור הכתבה ב“עובדה” סייע לאזרחי ישראל להיחשף לתהליכי קבלת החלטות בלתי מסודרים ומסוכנים. שוב התבר כמה משחקי האגו של ראשי מערכות הביטחון הוא המניע הראשי בפעילותם. התנהלותו של ראש השב”כ בפרשה, החל במתן אישור להכנת הכתבה בכלל, חשיפת עבודת המערכת, הכשלים וההאשמות שנשמעו מפי הרמטכ”ל וראש אמ”ן, כל אלה אינ מותירים לרא הממשלה אפשרות שראש השב”כ ימשיך בתפקידו. אם באמת ביטחון ישראל חשוב לראש הממשלה, עליו לפטר מיד א ראש השב”כ. כל מדינה מתוקנת הייתה נוהגת כך.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי