אז זהו זה. הדמוקרטיה אבדה כנראה במדינת ישראל, שטרם מלאו 70 שנה להקמתה. ראש הממשלה החליט כי ערוץ 10 ייסגר. לא מועצת שרים, לא כנסת, לא החלטה שהתקבלה ביישוב הדעת, אלא גחמה של ראש הממשלה (כנראה בהשפעת מישהי מבני המשפחה) שהחליט במחי יד למחוק ערוץ המרתק אליו מאות אלפים, המפרנס את חופש הביטוי וגם עשרות משפחות של אנשי טלוויזיה מוכשרים.



אין פרץ ואין צווחה. אין איש יוצא לרחובות, אין מי שיפצה פה. הערוץ גוסס ונאבק על חייו. יש איש עסקים שמוכן לערוב לערוץ 10 ולהשקיע, אבל ראש הממשלה, שהוא שר התקשורת והוא גם שר האוצר והוא גם עוד ועוד ורק לא דמוקרט, שומר על זכות השתיקה. אלא שהפעם הוא המשתיק. אוי לנו ואבוי לנו. יש לעטר את השורות הללו במסגרת שחורה.



כותב שורות אלה קשור בכל נימי נפשו לערוץ וסבור כי הגיעה העת לשים קץ לשלטון היחיד הדוחה שכיסה את שמי ארצנו הכחולים. יש לסכל את סגירת הערוץ שאפילו במשטרים החשוכים המקיפים אותנו איננו קיים, לפחות להלכה. מה קורה לנו? התעייפנו? הרמנו ידיים? עסקן פוליטי שהרבה מחברי מפלגתו ושריו מתנכרים לו, כזה שמאבד תומכים, כזה שהסקרים מנבאים לו כישלון, כזה שאיננו יוזם מאומה (חוץ מחיסול ערוץ 10).



הוא מניף את חרבו על הערוץ החופשי, העשוי לבלי חת, שאיננו נרתע מלחשוף את מה שראוי שייחשף לעין השמש, אפילו אם מדובר במשפחת ראש הממשלה. הוא ייסגר? הוא יוחשך? הכלימה מכסה את פנינו. אין לכותב שורות אלה הצעה מעשית מלבד לצאת לרחובות, להקים מטה מאבק ליד בית ראש הממשלה, לא להניח למעשה הנקלה הזה להתרחש. החשיכה יורדת עלינו אט אט. הבה נקרע את המסך האפל למען יפציע שוב אור באפלה.