ההכרעה בשיחות הגרעין בווינה בין המעצמות ואיראן היא בין רע לגרוע. מחר (ב') נקבע כמועד האחרון להשגת הסדר של קבע, והפערים בין הצדדים עודם גדולים, כך שהסיכוי להסדר לא גדול. אך משום ששני הצדדים קרובים מתמיד להסכם, לא מן הנמנע שהשיחות יוארכו בכמה ימים.
לשני הצדדים יש אינטרס רב להשיג עסקה. איראן מעוניינת להסיר מעליה את העיצומים שפוגעים בכלכלתה, אך רוצה גם להתקרב עוד צעד קטן בדרך ליכולת לפתח נשק גרעיני. בצד השני של שולחן המשא ומתן במלון ארמון קובורג בווינה, השוכן (כמה אירוני) בכיכר תאודור הרצל, מקווים האמריקאים והאירופים כי אם יושג הסכם, הדבר יעודד את מחנה המתונים בטהרן ויביא להפשרה ביחסים עם איראן.
הפשרה ביחסים פירושה גם הרבה כסף. העיצומים יוסרו, גם אם בהדרגה, וחברות מערביות יוכלו שוב למכור לשוק האיראני הגדול של 80 מיליון בני אדם, מכל הבא ליד, כולל טכנולוגיות מתקדמות - ולקנות נפט.
אף שנאמר כי השטן מצוי בפרטים, הרי הפעם פרטי העסקה המתגבשת ונקודות המחלוקת חשובים פחות. הם עוסקים בסוגיות טכניות של כמה סרכזות (צנטריפוגות) יהיו לאיראן: 4,000? 5,000? 6,000? כמה מהן יהיו פעילות? מאיזה דגמים יהיו הסרכזות? ישנות או גם חדישות ומתקדמות שיכולות להעשיר אורניום במהירות רבה יותר? ואיזו כמות תורשה איראן להעשיר ולאיזו רמה? כל הפרטים האלה, חשובים ככל שיהיו, בעצם מתנקזים לשאלה אחת גדולה: לכמה זמן – שנה או שנתיים - ירחיק הסכם את איראן ממימוש הפוטנציאל שלה לייצר נשק גרעיני, אם תרצה בכך.
גם אם יהיה הסכם, לא ברור כלל אם היא אכן תכבד אותו או שתנקוט דרכי הונאה ושקרים, כפי שעשתה עד היום. מאידך, בהיעדר הסכם תתנער איראן מהסכם הביניים ותחזור לפעילות המואצת שלה להעשיר אורניום בדרך לייצר חומר בקיע ולהרכיב נשק גרעיני.
מן הצד צופות ישראל, ערב הסעודית, מדינות המפרץ ומצרים - ומייחלות לכישלון השיחות. מדיניותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא שעדיפה איראן מתגרענת ללא הסכם על פני הסכם, שבכל מקרה יהיה "הסכם רע". נתניהו מקווה שגם אם ייחתם הסכם, הקונגרס בוושינגטון, שנמצא בשליטת הרפובליקנים, ימנע את אישורו.
בכל מקרה, יש שתי עובדות מבוססות: האחת, עם הסכם או בלעדיו, איראן היא כבר מדינת סף גרעינית, והאופציה הצבאית הולכת ומתרחקת. גם אם נגד הסיכויים תפציץ ישראל או קואליציה בינלאומית מערבית את מתקני הגרעין האיראניים, תרחיק המתקפה את איראן רק בכמה שנים מהיכולת לפתח נשק גרעיני. הרי את הידע שכבר צברה בתחום אי אפשר להשמיד.