חמישים יום - יש המונים חמישים ואחד - ארכה המלחמה בעזה, המכונה צוק איתן. מאה וארבעה עשר יום נשמר השקט, למעט כמה תקריות בודדות שישראל עברה עליהן לסדר היום. זאת, בנוסף לירי כמעט יומיומי של חיל הים לעבר סירות דייגים החורגות מתחום המים שהותר להן לדיג על פי הסכם הפסקת האש. 
 
ביום שישי הייתה הפרה בוטה שלו: רקטת 107 מ"מ שוגרה מעזה לעבר ישראל. בתגובה, תקף חיל האוויר מפעל בטון שסיפק ציוד לבניית מנהרות של חמאס בדרום הרצועה. זו הייתה התקיפה הראשונה  של חיל האוויר מאז המלחמה בקיץ.

חמאס איים שלא יסבול תקיפות נוספות וייאלץ להגיב. באוויר יש תחושה של דה ז'ה וו, של חזרה במנהרת הזמן לימים שלפני המלחמה. כאז כן היום, שני הצדדים לא מעוניינים בהסלמה, אבל עלולים שוב למצוא עצמם במערבולת שתסחרר אותם למעגל קסמים של ירי רקטות - תקיפות חיל אוויר - ירי רקטות וחוזר חלילה. לפי כל ההערכות בצה"ל, לחמאס אין עניין בחידוש האלימות. גם לממשלת נתניהו-יעלון אין רצון להיגרר לעוד סבב, ועוד בעיצומה של מערכת בחירות קשה, המאיימת להדיחם מן השלטון. 
 
מצבו של חמאס בכי רע והורע עוד יותר לעומת התקופה שלפני המלחמה. בידודו הבינלאומי התעצם, למרות החלטת בית המשפט הכללי לצדק של האיחוד האירופי להסיר אותו זמנית מרשימת ארגוני הטרור. זו החלטה שמניעיה משפטיים-טכניים ומדינות האיחוד כבר הודיעו כי יפעלו להחזיר את חמאס לרשימה. הבידוד הבינלאומי עומד בניגוד לציפייה של חמאס כי המלחמה תחלצו ממנה. 
 

נוסף על כך, מצרים ממשיכה לראות בחמאס אויב אכזר ומאשימה אותו בסיוע ישיר ועקיף לטרור המחריף בסיני של "אנסר אל בית מקדס", השלוחה המקומית של אל קאעידה, שלאחרונה נשבעה אמונים לדאע"ש. שיתוף הפעולה הביטחוני־מודיעיני־מבצעי בין ישראל למצרים במאבק בחמאס ובטרור בסיני הוא חסר תקדים. 
 
שיקום הרצועה, שגם הוא היה אמור להיות אחד מהישגי חמאס במלחמה, לא מתקדם. מ־5.מיליארד דולר ו-500 מיליון דולר. שהמדינות התורמות הבטיחו לאחר המלחמה, הועברו עד כה %2 בלבד - כמאה מיליון דולר. עשרות אלפי פליטים שבתיהם נהרסו בהפצצות, כולל מאות מפקדים בארגון, מתגוררים בחורף באוהלים ובמוסדות אונר"א. מערכת הביטחון מעבירה מעט מדי ולאט מדי חומרי בנייה כמו מלט וברזל לרצועה. 
 
בפועל, חמאס מצוי במחנק כלכלי, ביכולת צבאית פחותה מאוד ובמשבר גדול יותר ממה שהיה ערב המלחמה. בצה"ל מודים כי המצב ברצועה נפיץ ביותר וכי חמאס נמצא על קו פרשת מים. הוא עלול שוב להגיע למסקנה כי רק חילופי מהלומות עם ישראל, גם אם יצאו מכלל שליטה, כמו בקיץ, הם המוצא היחיד עבורו מן המלכודת שבה הוא מצוי. מנגד, יש גם הערכה כי אם העברת הכספים לשיקום הרצועה תואץ, לא ירצה חמאס להסלים את המצב כי יהיה לו ולאוכלוסייה, שלתמיכתה הוא זקוק, מה להפסיד.  

לטנגו צריך שניים. ולכן במעשיה ובתגובותיה גם לישראל יש אחריות אם השקט בעזה ישמר ולכמה זמן.