כמדי שנה נציין היום בכנסת את יום המאבק הבינלאומי לאלימות נגד נשים. לצערי, על אף המודעות הציבורית לנושא בשנים האחרונות, עדיין החברה שלנו אלימה. גברים אלימים רבים מתעללים בבנות זוגם על ידי הטרדות, אונס ורצח. כתשע נשים נרצחו על ידי בני זוגן עד כה בשנה החולפת, וכ-185,נשים בעשור האחרון. לדעתי, המקור לבעיית האלימות הפיזית נגד נשים הוא האלימות המילולית בחברה, השיח הגס ברחובות והקללות כחלק משגרת החיים.
מחקרים רבים הוכיחו כי אלימות פיזית תמיד מתחילה באלימות מילולית, ולכן עלינו להתייחס אליה באותו כובד ראש ולא לעצום עין. על מנת לעקור מן השורש את תופעת האלימות המילולית והפיזית, עלינו להתחיל בחינוך ילדינו. האחריות מוטלת עלינו - כהורים, מחנכים ואזרחים - להוקיע את השיח האלים כבר מגיל מוקדם. עונשים כמו "מכה בטוסיק", שנתפסים על ידי חלק נכבד מהחברה כלגיטימיים, חייבים להיעלם כלא היו.
כאשר ילד חוזר מהגן ואומר שמרביצים לו, עלינו ללמד אותו לדבר על כך עם הגננת ולא "להחזיר" כמו שעושים חלק מההורים. בנוסף, על כל אחת ואחד מאיתנו לשמש דוגמה אישית לדור העתיד. הרי בסופו של דבר הם רואים כיצד אנחנו מתנהגים בבית, על הכביש ובתור בסופרמרקט, ולומדים מאיתנו לטוב ולרע. בנוסף, יש להמשיך להעלות לסדר היום הציבורי והתקשורתי את נושא האלימות נגד נשים. למרות השינוי החיובי שחל בנושא, העובדה כי רק כ-15% מהנשים שהוטרדו מינית מתלוננות על כך במשטרה מוכיחה לנו שעוד הדרך ארוכה.
מי שעמלים בנושא זה יומם וליל הם אותם עמותות ומקלטים המלווים את אותן נשים באופן אישי וצמוד. מלאכת הקודש שנעשית על ידי אותם הארגונים, אשר חשיבותם לא תסולא מפז, אינה מספקת, ולכן עלינו להמשיך ולעודד נשים לא לפחד, ולהמשיך לפנות לקבלת עזרה. כחברה מתוקנת במדינה דמוקרטית, עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת להמשיך לצמצם את הפערים בין המגדרים ולשאוף לשוויון מלא בכל תחומי החיים. עלינו לגלות אפס סובלנות לאלימות מילולית ופיזית כאחד. רק ההבנה כי את בעיותינו, בתוך המשפחה ומחוצה לה, עלינו לפתור בסבלנות וסובלנות על ידי שיח בין הצדדים, תוביל למיגור האלימות בחברה בכלל ונגד נשים בפרט.
הכותבת היא סגנית יושב ראש הכנסת