כבר במהלך השבוע שחלף היו צריכים במכבי חיפה להבין מה יהיה גורלם במשחק בדוחא, כשהתברר כי מחמוד קנדיל לא ישחק ובמקומו יפתח רן קדוש. אותו קדוש, שבפגישה הקודמת שלו מול חיפה לפני ארבע שנים וחצי, מנע ממנה בהופעה חד פעמית במדי בני יהודה בבלומפילד את הזכייה באליפות באותו פוטו פיניש מפורסם. המשחק הסתיים אז ב-1:1, וגם אתמול.

 
 

האמת היא, שלקדוש כמעט ולא הייתה אתמול עבודה בדוחא עד הדקה ה-60. למעשה, הרגע הכי מעניין במחצית הראשונה היה מנוע שנשרף מחוץ לאצטדיון וכיסה את הרחבה של מכבי חיפה בעשן. כשזה התפזר, גילינו ששום דבר אצל הירוקים לא ממש זז, תרתי משמע.
 
 
מכבי חיפה היא קבוצה לא מאיימת. סכנין הסתדרה טוב מאד עם חוסר המעוף של סטנוייביץ', עד שנכנס אלון תורג'מן והפך את חיפה להרפתקנית ואת המשחק למהנה יותר. המרחק בין הניצחון הרביעי בחמישה משחקים שהמתין ממש מעבר לפינה, ובין התיקו הראשון של חיפה, טמון רק בראש של שחקניה. ההלם הגדול הגיע עם ההחמצה של בניון לקראת הסיום. סליחה - המסירה המוזרה והלא מדויקת לתורג'מן.
 
 עם חוסר עם הדיוק עוד אפשר לחיות, אבל העובדה שאייקון ישראלי כמו בניון מגיע באחד-על-אחד מול שוער מחליף, ולא מנסה לסיים את זה בעצמו - אמורה להדאיג מאוד את מי שרואה בבניון כמנהיג המקצועי של הירוקים. זה ברור, יוסי כבר לא ילד והתרגיל כבר לא אותו דבר. אבל מהלך כזה, שאמור לסגור את המשחק, חייב להסתיים לפחות בניסיון של בניון לכבוש בעצמו. זה היה נותן גם לקפטן עצמו את האקסטרה-ביטחון, שכרגע נראה שאין לו.
 
 
ואחר כך הגיע השער, והעצבים המוצדקים של סטנוייביץ', ובמקום להתקרב לב"ש ולגרד את החלק העליון, חיפה קיבעה את עצמה כמוליכת תחתית הטבלה - 5 נקודות מהמקום שממנו יורדים ליגה.  היו אלה עשר דקות אחרונות שמספרות את סיפורה של מכבי חיפה העונה. וצריך גם לזכור מול איזה הרכב שיחקה חיפה.
 
 
המשחק הזה הבהיר עד כמה ריאן וגדיר הם בני סכנין העונה, ועד כמה אלי כהן תלוי בהם. סכנין נראתה מוגבלת מאד עם התקפה שהחלוץ המרכזי שלה לא כבש שער ליגה - עד הדקה ה-90 אתמול. כהן באמת הוציא תיקו משום מקום, עם הגנה עיקשת, יריבה שלא יודעת לקחת, ובעיקר אופי. אז מה אם היה נבדל? חיפה את המשחק הזה הייתה צריכה לנצח עוד הרבה קודם.