האמת שמסתתרת על דוח העוני

ניתן היה לראות, דרך ההתייחסות התקשורתית המינורית של מנכ”ל המוסד לביטוח לאומי, אשר שמה דגש על הטיפול הנדרש בעוני ולא על ההישג העצום, לכאורה, לאור השיפור המדהים בנתונים תוך שנה אחת, שאפילו אנשיו מטילים ספק בדוח שלהם עצמם. על מנת להמחיש את גודל ה”הישג”, ניתן להיווכח כי בדוח מצוין ששיעורי העוני בקרב ילדים ירדו מ-33.7% ל-30.8% . 

הירידה בשיעורי העוני שמובאת בדוח השנה מחזירה אותנו למעשה לרמות שיעורי העוני של 2002, וזאת לאחר עשור כמעט רצוף של עלייה. אבל הדוח, ששזור הסתייגויות רבות כתוצאה משינוי בסיס נתוני התעסוקה, וקשיים במדידת העוני בקרב חרדים, מדגים גם את הקושי הקיים בכך שהממשלה, שאמורה לטפל בתופעה, היא גם זו שמדווחת עליו. 

גם לאחר הירידה, לכאורה, בשיעורי העוני, יש לזכור שהם עדיין כפולים משיעורי העוני ב-OECD , ושישראל תופסת את אחד המקומות האחרונים ברשימה נקודת אור בדוח, על אף ההסתייגויות הקשורות למדידה, משקפת את החשיבות העצומה של תעסוקה כמנוף לחילוץ מהעוני, בעיקר בקרב אוכלוסיות המודרות משוק העבודה. 

על כן, העלייה בשכר המינימום הצפויה בשנים הקרובות, היא צעד חיובי העשוי להשפיע על שיעורי העוני בעתיד. בארגון “לתת” אנחנו נאבקים לנצח את העוני כבר במשך שני עשורים. אנחנו מייחלים לצמצום העוני, חותרים ללקיחת אחריות ממשלתית על הבעיה ומתחייבים לסגור את הפעילות שלנו בתחום אי הביטחון התזונתי ברגע שהנושא יטופל על ידי הממשלה. 

הלוואי והיינו מתבשמים היום מתוצאותיה של תוכנית ממשלתית שהייתה מצמצמת את העוני. לצערנו, הנתונים הסטטיסטיים שפורסמו אינם תואמים את המציאות בשטח ואת הנתונים העדכניים לשנת 2014 , אשר יפורסמו בימים הקרובים במסגרת דוח העוני האלטרנטיבי של “לתת”.

המציאות, אותה אנו מכירים, מתארת עוני חמור ועמוק, והתגברות החסמים ליציאה ממנו. חוסר המשילות ואי היציבות הפוליטיים מאיינים את האפשרות ליישם ולו חלק ממסקנות הוועדה למלחמה בעוני. יחד עם ההשפעה של הקיצוץ בקצבאות והתיקונים הסטטיסטיים שוודאי ייעשו, מובטח שהדוח של המוסד לביטוח לאומי יחזור להציג עלייה בשיעורי העוני גם בשנה הבאה.