"ישראל, למרות היותה מדינה קטנה, מסוגלת מבחינת הכישרונות הבלתי רגילים שבה להיות מעצמה של מחזות זמר – אם ניצור מחזות זמר משלנו ולא נתבסס על חיקויים למה שנעשה בחוץ לארץ", כך טוען הבמאי אורי פסטר, שבעוד שבועיים ישיק את "חג המחזמר בת ים", שהוא יזם ומשמש כמנהלו האמנותי.




"פיטר פן", "קזבלן", "הקוסם", "גריז" ו"הכל אגדה" היו בין מחזות הזמר שביים כאן פסטר לפני שיצא לגלות את אמריקה, שם יזם וביים, בין השאר, את הריאליטי הטלוויזיוני "חי בלה-לה-לנד". עם "חג המחזמר" הוא חוזר למגרש הביתי שלו, שאותו נטש זמנית, מבחינתו. "מתישהו זה הפסיק לעניין אותי מבחינת ההצעות שקיבלתי", מודה פסטר.

 
ספר לנו קצת על הקריירה שלך בחו"ל. בארץ לא ממש שומעים עליה.

"כשהתחלתי לטפטף כאן ידיעות על מה שעשיתי בחו"ל, ראיתי שזה לא התקבל בשמחה גדולה; ואם הייתה שמחה, היא הייתה מהולה בהמון קנאה. כמי שמאוד מאמין בעין רעה, אין לי כוח לדברים האלה. אז מה אם לא יודעים בישראל שרק באחרונה ביימתי בשווייץ את 'עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני' מאת ברכט ו-וייל?" 

 
ב"חג המחזמר" יועלו בחנוכה ("זה חג גם למבוגרים, לא רק לילדים") ארבעה מחזות-זמר מתוך 86 (!) הצעות שהוגשו לוועדה האמנותית. המחזות שיעלו הם "גרטה והמרוץ לחלל", "חבסה", "חלום קוסטה ריקה" ו"יריחו". בין המשתתפים: ניצה שאול, שרית וינו-אלעד, זמרת האופרה דניאלה לוגסי, שי גבסו, אהד שרגאי ואלון אופיר, שגם מביים.

 
כל אחד יכול לביים מחזמר?
"ממש לא, למרות שבארץ כל שחקן חושב שהוא מסוגל לכך, וכל מחזאי שלא כל כך פופולרי ואין לו מה לעשות, מנסה לעבור לבימוי. לרוב הבמאים בתיאטרון הישראלי אין הכשרה לכך. אני למדתי באוניברסיטת תל אביב בימוי אצל עדנה שביט ויוסי יזרעאלי והדובדבן בהכשרה שלי כבמאי היה ב'דרמה סנטר', בלונדון". 


נו, ומה יצא לך מזה?
"כשראו מה עשיתי שם, קיבלתי בגילי הצעיר דאז הצעה לביים את 'חלום ליל קיץ' בשפילד. 'מה שפילד?', שאלתי את עצמי אז. החברים שלי מהצבא יבואו לראות את זה? לא. ההורים שלי יביאו את החברים שלהם להצגה שם? גם לא. אז חזרתי ארצה, לפסטיבל עכו, ואמרו עלי שאני מטומטם שלא ניצלתי את ההזדמנות באנגליה. כזה אני, אדם מאוד אמוציונלי, חושב מהבטן ולא פועל באופן מחושב כמו אחרים".


ב"חג המחזמר" מביימים לא רק במאים מדופלמים של מחזות-זמר.
"בוודאי כוונתך להדר גלרון, שמביימת את 'חלום קוסטה ריקה' של אדיבה גפן ועידו אופק. הדר היא לא רק כותבת מאוד מוכשרת, אלא מביימת בבית צבי ובסטודיו יורם לוינשטיין, כולל דברים מוזיקליים. אפילו את המופע של יהורם גאון היא ביימה. חשבתי שמגיע לה צ'אנס לביים מחזמר של ממש".


האם הייתה לך התלבטות עקרונית לגבי המחזמר "חבסה", שכתב חנן גולדבלט?
"אכן, אני והוועדה האמנותית התלבטנו. אבל להבדיל משרת התרבות, שכותבת פוסטים בלי לקרוא את החומר, קראנו את המחזה של חנן, המבוסס על חומר שליקט בתקופת המאסר שלו ובמרכזו הודאה של אסירים בחטא שלהם. למה לא להציג את זה? הרי ביום שחנן יצא מהכלא, הוא ביקש סליחה מכל קרבנותיו. שרת התרבות לא יכולה להגיד לנו מה לעשות, אם היא לא עוזרת לנו. הרי האדם ריצה את עונשו ושילם את חובו לחברה ואנחנו נותנים יד לשיקום שלו, לאחר כל המרורים שאכל. מה רע בכך?"

"שילם את חובו לחברה" חנן גולדבלט. צילום: ראובן קסטרו


ד"ש מבט מידלר
פסטר, יליד 1961, מוכר כטיפוס צבעוני, שכנראה איננו מודעים בארץ למלוא פועלו בחו"ל בשנים האחרונות. בשיחה עמו עולים ב"שלוף" שמות כמו דסטין הופמן, בט מידלר, שרה ג'סיקה פרקר וג'ייסון אלכסנדר. הזיכרון הבימתי הראשון שלו הוא מגיל עשר, כשהוריו לקחו אותו למחזמר "קזבלן", ב"אלהמברה", ביפו. 

 
"שם, על רקע המוזיקה השמיימית של דובי זלצר, ניצתה בי סקרנות אינסופית דווקא לגבי מה שנעשה מאחורי הקלעים, שהיה לגביי כמו קסם בלתי מפוענח", הוא נזכר. "זה התפענח לי כעבור זמן לא רב, כשביקרתי בהצגה בתיאטרון חיפה, שם שיחק באותה תקופה הדוד שלי, יעקב בודו".

 
פסטר ראה, התרשם, ונשא את עיניו לבימוי. כבר בתיכון בעפולה ביים הפקה של "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". לאחר שירות קרבי בגולני, התייצב בהבימה ובחוצפה אופיינית הציע עצמו כעוזר-במאי, הגם שהיה חסר ניסיון פורמאלי בתחום. כשנשלח הביתה בידיים ריקות, הוא השתדל לא לקחת את זה קשה מדי. תוך חודש הוזעק לשמש עוזר-במאי בהצגה "כמו ציפור בודד על גג" מאת גורן אגמון ושם החל בהמראה שלו לצמרת.

 
בשנות ה-80 היה פסטר מילדי הפלא של התיאטרון הישראלי, "כשהייתי הבמאי הכי צעיר שביים אי פעם בהבימה". באמצע העשור ביים שם, "עם במה מסתובבת שנגאלה מכבלי השכחה", את שייקה אופיר המנוח בהצגתו האחרונה, "המלך מתיא הראשון", על פי יאנוש קורצ'אק. "כשהודיתי בפני שייקה שאין לי ניסיון עם ילדים, הוא אמר לי: 'תתנהג איתם רגיל'", מספר פסטר. "שמעתי בקולו ולאן אתה חושב שהגעתי? כשג'רום סבארי בא אז לביים בהבימה את 'קברט', הוא ראה את 'המלך' ולקח אותי לביים את 'מעגל הגיר הקווקזי' בתיאטרון שלו, באירופה". 

 
פסטר המשיך לשתף פעולה עם עומר באופרת הרוק "מלך היהודים" על הרצל, שהועלתה גם כן בהבימה, "כשאת פזמוני ההצגה, למוזיקה של רמי קלינשטיין, כתב מי שהיה שר האוצר עד לפני מספר ימים, יאיר לפיד".


האמנת שהוא יגיע לתפקיד הזה?
"בחיים לא. עם כל ההערכה שיש לי אליו, אני מאמין שהוא יכול היה להצליח יותר לו היה בוחר בתפקיד מתאים למידותיו".


אתה בוחר במשימות מתאימות למידותיך?
"תמיד ידעתי את המקום שלי! לא אשכח איך שכאשר ביימתי ב-90' את החידוש של 'קזבלן', רעדתי ביום הראשון של החזרות מרוב התרגשות. 'הייתם האלילים שלי', אמרתי לכוכבי ההצגה יהורם גאון, אריה אליאס ואיתם יוסי ידין, אריק לביא ורחל אטס, שכבר אינם איתנו. הודיתי להם שהסכימו לעבוד עם במאי צעיר כפי שהייתי אז, אבל אמרתי שמאותו רגע עליהם לציית לכל הוראה שלי..."


אם אתה "יודע את מקומך", איך ביימת לא מכבר את ההפקה הבימתית של "חגיגה בסנוקר"?
"זאת הייתה טעות מאוד גדולה מצדי ללכת על זה. בחרו בי בגלל הפרסום שהיה לי מ'חי בלה-לה לנד', אבל לא נתנו לי את השחקנים שרציתי ומה שיצא היה בהתאם".
משתעמם מהר
שנים רבות פיתח פסטר קריירה מאחורי הקלעים, כשלדמותו נחשף הקהל לראשונה ב"חי בלה לנד". "מרוב שלא הייתי רגיל להיות מול המצלמות, בהתחלה לא הרגשתי שם נוח", הוא מודה. "כשהזמינו אותי בעבר ל'מעגל' של דן שילון, נעתקו לי שם המילים מהפה. מאז התרגלתי ואני מרגיש מולן כמו דג במים". 
עם יד על הלב: היכן נהנית יותר, כמנטור ב"חי בלה לה לנד" או כשופט ב"רוקדים עם כוכבים"?

 
"האמת? ב'רוקדים עם כוכבים'. שם ממש מצאתי את עצמי. חושבים שבאתי לתוכנית בלי שום ניסיון בריקוד, אבל זה לא נכון: בנעוריי בעפולה רקדתי ריקודי-עם בלהקת 'הורה יזרעאל' וכעבור שנים, התנסיתי כבמאי גם בכוריאוגרפיות. אם תהיה עוד עונה של 'רוקדים עם כוכבים', זה יכול להיות משגע... עם 'חי בלה לה לנד' הסיפור גמור, לאחר כל החיקויים שקמו לתוכנית. הרי עכשיו הגיעו עד הודו עם תכנית דומה. ככה זה אצל יהודים. כשיש חנות, פותחים אותה חנות לידה".

 
כולם לומדים ממך?
"מה אתה יודע. חנוך רוזן כיכב אצלי ב'פיטר פן' ואחרי כמה שנים ביים פתאום את 'ספר הג'ונגל'".

הוא טוב?
"אני לא יודע אם הוא טוב. חנוך במאי של פסטיגלים, לא במאי של תיאטרון. אגב, אני התחלתי בפסטיגל במסורת של פסטיבל הבנוי על נושא מסוים ואני לא אחראי למה שקרה אחריי... כאחד שמשתעמם נורא מהר, הלכתי הלאה, לאתגרים הבאים. זה שחנוך רוזן מביים כל שנה את הפסטיגל, זה אומר הרבה על כל העניין. אירוע כזה צריך להתרענן מתישהו, לא?"

מה עם הקריירה שלך? לאן אתה חותר כעת?
"אם בעבר לא רציתי להיות מנהל אמנותי של תיאטרון, זה מה שאני רוצה כיום".

אבל כל העמדות תפוסות.
"זה דבר מאוד חמור ואני לא מתבייש להגיד את זה, וכשכבר מתפנה עמדת ניהול, כמו בפסטיבל ישראל, עם הליכתו של משה קפטן, בכלל לא הקימו ועדת איתור כדי למצוא לו מחליף. בלי ועדה כזו, איזו הזדמנות יכולה להיות לי בתיאטרונים הרפרטואריים, שם במאים יושבים שנים בתפקיד המנהל האמנותי ושולטים ברפרטואר? איפה משרד התרבות?"