סולן להקת "שממל" מספר על האלבום החדש: "ככל שאני משתדל לכתוב רציני, אומרים שזה יוצא מצחיק"

 "ממש לא. למעשה, מאחורי השיר יש מעין ביקורת על אלה שמציגים את ברלין כמקום לשאוף אליו".
 

"אכן, הבנת. בסוף מבינים שברלין איננה ירושלים ולא צריך להשתגע על איזשהו מקום בעולם ובסיכומו של דבר עדיף להישאר כאן. באשר לשממל, לא צריך לדאוג; אנחנו נשארים פה. אני לא מכיר עוד מקום חוץ מישראל שבו יש ביקוש ללהקות ששרות בעברית, מה גם שהחומרים שאנחנו מתעסקים איתם הם מאוד ישראליים. אם יזמינו אותנו להופיע בברלין, אז ל'טור' קצר והביתה".
 

"סתם שם שהמצאנו, שנים לפני הקמת הלהקה, בשיחת צ'אט לילית ביני לבין חברי ללהקה, יניב רווה. אני משוכנע שאני יודע מה משמעות השם ומבחינת יניב יש לשם משמעות אחרת. כפשרה, החלטנו להשאיר את זה מעורפל. יום אחד עוד נחשוף ואז האנשים נורא יתאכזבו".
 

שממל, שקמה ב-2007 , בולטת במספר חבריה (עשרה!) ובעובדה שכמעט מחציתם הם נשפנים, מה שמקנה ללהקה צליל מיוחד. ויידמן, רווה ורוב חברי הלהקה האחרים הם במקור מנס ציונה, לא בדיוק עיר חממה ללהקות. רובם נפגשו שם בקונסרבטוריון העירוני. ויידמן (32 ) בא מהמוזיקה הקלאסית. הוא התגייס עם הסקסופון שלו כמוזיקאי מצטיין ועבר לשרת בלהקה צבאית. כשהשתחרר ניסה ללמוד תיאטרון, "עד שקלטתי שלא כל מי שהוא פולני עם קרחת הוא חנוך לוין".
 

כשויידמן נשאל אם הם להקת מחאה או להקה סאטירית, הוא משיב: "אנחנו להקה שלא פוחדת מהמציאות ואם היא גורמת לצעוק נגד משהו, אנחנו צועקים. ככל שאני משתדל לכתוב רציני, אומרים שזה יוצא מצחיק".
 

עם הכישרון הזה גויס לפני כשש שנים כ"כותב זוטר" של מונולוג הפתיחה של ליאור שליין בתוכניתו הלילית ועבר עמו ל"מצב האומה". מתברר שחלק גדול מההברקות של גורי אלפי בתוכנית הוא בעצם מתוצרת ויידמן, כותב הצללים שלו. אם מי מכם חושב שאצל אלפי הכל ספונטני, אז זה לא בדיוק, "אם כי גורי יכול לקחת בדיחה כתובה ולשנות אותה על הרגע, תוך כדי שבירת מסגרות תמידית ודרכו זה יוצא מצחיק יותר".
 

"המון זמן רציתי להיות בפרונט. אם יש מאחורי בשממל תשעה אנשים, זה כי אני פוחד להיות לבד. בשנים האחרונות הבנתי שככותב זה בסדר אם אני מאחורי הקלעים, כמי שיוצר בשקט מתוך איזו מופנמות והתבוננות פנימית".
 

"בדרך כלל אני זה ששותק בצד".
 

הכתיבה אצלו היא עבודה, לא רק השראה. מגיע למערכת "מצב האומה", מקבל שאלות מוכנות ומתחיל לחשוב על התשובות הקומיות עד שיוצא עשן לבן. בין לבין הוא חובר לאלפי לצוות "קופי המקלדות" שיוצרים סרטונים ויראליים משעשעים עד דמעות. אבל כשהתוכנית בחופשה יש בעיה מסוימת."מצב היצירה בטלוויזיה די מעורער ואין בה הרבה הפקות שנזקקות לכותבים". 
 

"לא פעם הבמות קטנות עלינו. כבר קרה שניגנתי על אחד המגברים או שהנשפנים נשפו מתוך הקהל".
 

"היא בעיקר התבגרה. גם בתכנים שלה. משירי נונסנס הגענו לאמירות חדות יותר".
 

"זאת לא תמיד המטרה. אנחנו מציגים איזושהי תמונת מציאות ונותנים רוח גבית לתהליכים שקורים. אני לא זוכר הצגה או הופעה ששינתה במשהו. גם אם 'מאשימים' אותנו שגרמנו בעבר למחאה החברתית, עם אחד השירים שלנו, למעשה נגררנו אחריה".