משהו התקלקל כאן בדור הזה, יש ריח שרוף.
אולי זה מהחמין של שבת, או מהג'ויינט של שבת, אולי זו ההצתה בחיפה.
חיכינו לסוף טוב, כמו שאמא סיפרה פעם לפני השינה,
על שלום שיגיע, אבל איזה מטורף רצח אותו בלב תל אביב,
על אהבה אחת לנצח והיא שברה לנו את הלב בלב תל אביב,
על תמימות מאגדה, אבל מה תמים בלב תל אביב?
ומשהו נשבר כאן, בבנק הפועלים שאף פעם לא נגמר,
אז נשארנו לעמוד בתור, מספר אחד בתוך אין-סוף טעויות.
בתור בקופה באיקאה,בתור לתיקון בסלקום, בתור לדואר, בתור לתואר,
ארבע שנים של מבחנים כדי לכתוב שורה סקסית בטינדר.
דווקא מהנדסות עושות להם את זה.
גם אוניברסיטת תל אביב.
וכולם מוטרדים וכולן מוטרדות מינית, וכולם על כולן,
ואיך אפשר בכלל למצוא את עצמך בין הפייסבוק לאינסטגרם.
משהו התקלקל בדור הזה, ששר על כלום בויזה וכותב על שום דבר,
שמזמין שליש גולדסטאר בשלושים שקלים ומקבל עשרים וקצת לשעה,
שקורא לסמים קשים סם האהבה,
שנוסע למשרד בחושך וחוזר מהמשרד בחושך ומאשים את שעון החורף במקום את עצמו.
שקבר חבר במלחמה ואז חיפש את כל הדרכים לרדת מהארץ,
איך מקבלים ויזה לארצות הברית? עגלות זה באמת שקר?
שכותב סטטוסים על #יותרמבוכריס וגם אם יעבוד חיים שלמים יהיה לו בבנק #פחותמבוכריס,
העיקר הלייקים,
אז מה אם הוא אנס לכאורה. יש לזה מקום כאן?
לא, שכחתי.
יש מקום בכלא רק לחייל צבא הגנה לישראל בן שמונה עשרה שירה במחבל
שדקר חייל אחר,
זה מביא רייטינג לאילנה דיין,
אז מה שנהרסו לו החיים?
משהו התקלקל כאן בדור הזה,
שמהמר על הלב שלו בכל ערב שישי
ואז מפסיד.
ואז שוכח שהפסיד.
כי בכל זאת, אולי הפעם זה יהיה שונה,
ואולי הוא זה שיצית הכל מחדש,
ונתחבק מתחת לפוך ונשמע שירים על דצמבר
והאהבה תשרוף את כל המציאות המזוינת הזו.