בזמן שעם ישראל מתכנן את חופשת הקיץ השנתית שלו, כ־7,000 ילדים שהוצאו מבתיהם והופנו על ידי משרד הרווחה לפנימיות טיפוליות ושיקומיות, יכולים רק לחלום על חופשה כזו. הם מגיעים לפנימיות מכוח החלטה של משרד הרווחה, לאחר שחוו מצבי חיים קשים: הזנחה הנובעת מחיים בעוני, התעללות פיזית או התעללות מינית וטראומות שונות. חלקם אף הוצאו מן הבית בצו שופט, לעתים באישון לילה ובחיפזון. עבור כ־800 מהם, הפנימייה היא ביתם היחיד במשך כל ימות השנה. אם ייאלצו הפנימיות לסגור את שעריהן בקיץ, אותם ילדים ימצאו עצמם ללא מקום טיפולי.

בעוד בחודשי החורף ילדי הפנימיות הולכים לבית הספר ושבים למוסדות רק לאחר הלימודים, בקיץ הם נזקקים להשגחה לאורך כל שעות היום. המשמעות היא כי בנוסף למחסור התקציבי החמור הקיים ממילא, הפנימיות נדרשות לתגבר משמעותית את כוח האדם המקצועי המטפל בילדים. במציאות הקשה, שבה פנימיות עומדות בפני סגירה גם כך, הן מתקשות לעמוד בעומס ונאלצות לשלוח את מרבית הילדים לבתיהם כבר בתחילת יולי. 
 

צריך להבין: משרד הרווחה מקצה כיום כ־1,000 שקל לחודש לכל ילד שנמצא בפנימייה. הסכום הזה כולל בין היתר 44 שקל על ביגוד, 9 שקלים לציוד היגיינה ו־30 שקל לדמי כיס. מבחינת תשלומים שנתיים, כל ילד זוכה ל־228 שקל על ספרי לימוד, 120 שקל על בלאי ציוד ותוספת קיץ על סך 216 שקל. מעבר לכך מקצה משרד הרווחה כחצי מיליארד שקל לפעילות קיץ במסגרות בקהילה. למצוקת הפנימיות עונה המשרד שעליהן לגייס כספים ממקורות חוץ לצורכי פעילות קיץ. כך שלתוך החלל שנוצר נכנס המגזר השלישי. 
 

על הרקע הזה גובשה תוכנית "קיץ של ידידות" של הקרן לידידות בראשותו של הרב יחיאל אקשטיין, אשר במסגרתה 6,200 מטיילים (ילדים ואנשי צוות) יצאו לטיול פנאי חווייתי בחופשת הקיץ. יהודים, ערבים, דרוזים, דתיים, חילוניים, כולם בפנים, וכולם ייהנו מטיולים ברחבי הארץ - מאצבע הגליל ועד הנגב. בשנת 2015, השנה הראשונה ליישומה של התוכנית בפורמט הנוכחי הכולל לינה מחוץ למוסד, 4,585 איש מ־73 פנימיות יצאו לטיולים ברחבי הארץ. השנה, כאמור, האמיר המספר באופן דרמטי.
 

ילדים מבלים במסגרת תכנית "קיץ של ידידות". צילום: הקרן לידידותילדים מבלים במסגרת תכנית "קיץ של ידידות". צילום: הקרן לידידות

 

"עבור חלק מהתלמידים האלו, שהם חסרי עורף משפחתי וסביבה תומכת, חופשת הקיץ הארוכה מגבירה את החשיפה לגורמי סיכון ולהתנהגות שלילית", מסבירה לינור אלקיים, מנהלת התוכניות בקרן. "התוכנית 'קיץ של ידידות' שואפת לספק מענה רחב ככל האפשר למספר רב של ילדים, נערים ונערות. היא פונה לחניכי הפנימיות, הנמצאים על פני כל הרצף הטיפולי, במטרה לספק חלופות נורמטיביות להתנהגות אנטי־חברתית. המגמה היא להעסיק את החניך במשך מספר רב של שעות ביממה. צוות המדריכים משמש מודל לחיקוי למתבגרים, ותפקידם לנתב אנרגיה שלילית לאפיקים חיוביים ולהפנות את החניכים לקבלת סיוע במידת הצורך".


הרבה יותר מחוויה 


א' וג', שני אחים בני 7 ו־9, הגיעו לפנימיית "אור שמחה" בכפר חב"ד מיישוב בדרום אחרי שנה של טלטלות עזות. בזמן קצר הם הספיקו לעבור עם אמם החולה בין שש דירות שונות. בהיעדר יכולת כלכלית של האם לשלם על המגורים, הם הושלכו מכל אחת מהדירות. התחנה האחרונה לפני הפנימייה הייתה הרחוב. 
 

"הם חיו בהזנחה קשה", אומר יוסי קליין, מנהל הפנימייה שיוצא השנה עם חמש קבוצות של בני 6־18 לפעילות הקיץ של הקרן לידידות. "אחד הילדים חולה סוכרת שלא טופלה, השני היה קורבן לניצול מיני של אדם בוגר, האמא חולה וחסרת אונים, האבא יושב בכלא על עבירות אלימות במשפחה. הבית היה בכאוס. הם הגיעו עם שקית מכולת. שם היו חפציהם האישיים". בשבוע שבו נקלטו, יצאו לפעילות הקיץ של הקרן לידידות. "זה כמו חלום", אמר ג'. "הלוואי שאמא תצטרף לטיול הזה".  
 

שני האחים הצעירים הם דוגמה אחת מבין אלפים. "בחופש הגדול יש לרוב הילדים במדינה חודשיים בחיק המשפחה שלהם. על הילדים שלנו נגזר לשהות גם בימי החופשה במסגרת הפנימייה", אומר קליין. "הפרויקט הזה בא לתת מענה ולתת נקודת אור בימי החופשה. לא עוד אטרקציה, בריכה או יציאה ללונה פארק, אלא חוויה משמעותית מגבשת עם הילדים ואנשי הצוות. 
 

הרב יחיאל אקשטיין בפגישה עם אחת הקייטניות. צילום: הקרן לידידותהרב יחיאל אקשטיין בפגישה עם אחת הקייטניות. צילום: הקרן לידידות

 

"כל הפנימיות מוציאות את הילדים לטיולים ומשקיעות בשעות הפנאי, אבל לבד לא היינו יכולים לעשות משהו כזה. בפעם הראשונה הצלחנו לתת לילדים חוויה משמעותית שהם יכולים לחלום עליה. הם קיבלו משהו שווה הרבה יותר מחבריהם בשכונה ובעיר המוצא שלהם, עם תחושת שייכות, הנאה, ערך מוסף של גיבוש, וכמובן התכנים המיוחדים". 
 

"התוכנית הזו עברה כמה גלגולים", משחזרת אלקיים, "היא החלה בהסעות לתלמידי פנימייה ובילוי באטרקציה משתנה. בשנה שעברה הבנתי שזה לא מספיק, ושמה שנכון לנו לתת להם זו חוויה של נופש. מרבית הילדים בישראל יוצאים לנופש, אם זה במסגרת המשפחתית או דרך תנועות הנוער או פרויקטים בקהילה. וב־1 בספטמבר ילדי הפנימיות שומעים את חוויות החופש הגדול של אחרים, ואין להם חוויות שבהן יוכלו לשתף. הפער הזה ותחושת ההחמצה הזו גורמים לכך שלא משנה כמה יגידו להם שהם ילדים רגילים, הם לא ירגישו כך. 
 

"אבל זו לא רק נורמליזציה, אלא גם כלי טיפולי אדיר. מעבר לחוויה שהם מקבלים, אנחנו מדברים על גיבוש עם הצוות ושבירת השגרה. בפנימיות יש תרבות פנאי, אבל היא דלה מאוד. הילדים מעולם לא חוו אריזה של תיק לטיול; הם לא מכירים את ההרגשה של לינה מעבר לגדר של המוסד שבו הם נמצאים; הם לא יודעים איך נראים הנופים של ארץ ישראל. עשינו הכל כדי שהם ירגישו בדיוק כמו שמרגישים ילדים אחרים שיוצאים לטיול עם אדם בוגר. 
 

"יש פה הזדמנות ליהנות, לשמוח, להתגבש, לייצר זיכרונות, לאסוף חוויות, לחוות סיפוק והצלחה בעמידה באתגרים ולגלות את הכוחות שלהם ובעיקר להתנתק ולהתאוורר מקשיי היומיום. אלה השפעות חיוביות של טיול שייתנו את אותותיהן גם בטווח הארוך אצל הילדים והצוות, וגם אצל החברה הישראלית". 


להיות שווה בין שווים 


לביבה אדריס, מנהלת הפנימייה הפוסט־אשפוזית "אל־אנוואר" ממג'ד אל־כרום, מחכה בקוצר רוח לנופש הקרב ובא. היא ו־60 חניכי הפנימייה - הצעיר שבהם בן 6 והגדול בן 19 - ילונו באכסניית שלומי ויטיילו בראש הנקרה. "השמחה של החניכים, החיוך. לכל זה אין תחליף", אומרת אדריס. 
 

חלק מהחניכים פסיכוטיים המטופלים תרופתית ומצבם מאוזן. זה, כנראה, לא ישתפר באופן קיצוני. חלקם חוו טראומה, והגיעו מבתים במצב סוציו־אקונומי קשה ותפקוד לקוי. מי יודע, אולי מצבם ישתפר עם הרבה אהבה וטיפול צמוד. "החניכים שלנו הם עם הפרעות נפש ואישיות, התפרצויות ותנודות במצב רוח", מסבירה אדריס. "בדרך כלל גם כשהם משתלבים בקייטנות, לא ניקח אותם למקומות שאנחנו לא בטוחים בהם. בשנה שעברה לקחנו אותם בפעם הראשונה לטיול שכולל לינה. זה נתן להם הרגשה נהדרת, שהם יכולים לצאת לטיולים כמו כל ילד אחר. בכל פעם שאני עושה סבב בין הקבוצות, חניכים שואלים מתי יוצאים שוב ללינה כמו בשנה שעברה". 
 

לינור אלקיים מדגישה כי מעבר לנתונים היבשים, תוכנית "קיץ של ידידות" מזמנת חוויה שלמה גם לחניכים, אבל גם לעוסקים במלאכה. "שמענו פידבקים מהנהגים שלא ראו בית, אבל נתנו לחניכים את התחושה שהם התיירים הכי חשובים בארץ ישראל, וגם מהמדריכים, המנהלים והצוותים, שכבר שחוקים בשלב הזה של השנה, אבל נכנסת בהם רוח חיים חדשה ותוססת עם התלהבות. צוותי אכסניות הנוער רגילים לארח במשך כל השנה ילדים ובני נוער, אבל פה יש משהו אחר. לא ממקום של רחמים או מסכנות, אלא ממקום של סולידריות, שוויוניות וכבוד". 
 

בטיולים הללו תשומת הלב המוקדשת לפרטים גבוהה מאוד. למשל בהתאמות הנעשות לכל מגזר: הערבי, היהודי, החרדי והבדואי, מבחינת מסלולי הנסיעה, האתרים, רמת הכשרות, וכן הלאה. ישנן התאמות שצריכות להיעשות, כמו למשל שהות בקומה הראשונה באכסניה או סורגים בחדרים, למצבי קיצון של סכנות. וישנו התדרוך שנערך ל־15 הנהגים שיצאו לטיולים עם ילדי הפנימיות. הנהגים שמעו על אודות הפרויקט, וקיבלו דגשים על בניית הקשר בינם לבין הילדים. כל נהג הופקד על חלוקת בקבוקי שתייה אישיים, שהוענקו לכל ילד מהקרן. 
 

"הושטת היד הזו, שפותחת את הבוקר לילד בחיוך, יוצרת חיבור אישי ובלתי אמצעי עם הנהג, שזוכה להסתכל בעיניים של הילד", אומרת אלקיים. "הדרכנו את צוות האכסניות שאת תיקי הרחצה ייתנו לילדים בזמן הצ'ק אין ולא ישאירו בחדר. גם הצ'ק אין נעשה באמצעות נציג של הילדים מכל חדר. הילד מבין איך מתבצע תהליך הקבלה ויודע לספר על החוויה שלו לילדים בבית הספר. הוא מרגיש שווה בין שווים". 
 

נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין, אומר כי מכל האוכלוסיות שלהן הקרן מסייעת, ילדי פנימיות הרווחה הם החשובים והקרובים ביותר ללבו. "אלה ילדים אשר גורלם לא שפר עליהם, והם חווים שלא באשמתם ילדות מורכבת ולא קלה בלשון המעטה. ילדים אלה אינם אחראים או אשמים במצבם ועלינו למצוא כל דרך לתת להם חוויית ילדות טובה ומאושרת, ודרך לבנות לעצמם עתיד טוב יותר, למרות הנסיבות הקשות שאליהן נולדו או נקלעו בילדותם. 

"בשנים האחרונות אנו משקיעים מיליוני שקלים בשיפוץ פנימיות כדי שיהיו לילדים תנאי מחיה טובים, מממנים פעילויות איכותיות בעבורם, דואגים להם לביגוד חדש בכל חג, לציוד לימודי ועוד. אני מאמין שאם מדינת ישראל חפצת חיים ומבקשת להבטיח את חוסנה בעתיד, היא חייבת להשקיע כיום בילדים ובנוער ובעיקר בילדי הרווחה התלויים בה ובנו".