בין עשרות הנשים שיסיימו מחר את לימודיהן בזכות מלגות שקיבלו מהקרן לידידות תהיה גם ר' (40), שעלתה מאתיופיה לפני כמה שנים ומאז חייה ידעו בעיקר קשיים. היא עבדה בפרך בניקיון בתים תוך שהיא סובלת מהתעללות מצד בעלה. לאחר שהתגרשו השניים סירב הגרוש לממן או לקחת חלק בגידול ארבעת ילדיהם, ור' נאלצה לגדל אותם לבד כאשר חלומה, לעבור הכשרה בקורס שינניות, מתפוגג.

פגישה אחת עם שרונה טל־אלבז שינתה את מסלול חייה. טל אלבז סיפרה לה על מלגות שמוענקות לנשים בדיוק כמוה מהקרן ור' אכן זכתה במימון הנדיב של הלימודים, שמוערך בכ־50 אלף שקל. מחר כאמור תסיים את שנתה הראשונה ובסוף השנה הבאה היא צפויה לקבל תעודת גמר, לעבור את המבחן הממשלתי ולצאת לדרכה החדשה כשיננית מוסמכת.

סיפורה של ר' הוא רק אחד מסיפורים רבים שקרמו עור וגידים בעקבות הקשר בין הקרן לידידות בראשותו של הרב יחיאל אקשטיין והמחלקה לרפואת שיניים קהילתית בהדסה. קשר שהחל לפני שנים רבות, עם פרויקטים כמו "חיוך בידידות" - שהעניק טיפולי שיניים לאלפי ילדים נזקקים ברחבי הארץ בעלות של מיליוני שקלים. משנת 2012 תומכת הקרן בקורסים לשינניות ולסייעות, במטרה לעזור לסטודנטיות המגיעות משכבות סוציו־אקונומיות מוחלשות לפרוץ את מעגל העוני ולצאת לשוק העבודה עם מקצוע מכובד. במסגרת לימודיהן הן משתתפות בסדנאות העצמה וחלקן אף נקלטות כעובדות בהדסה.




עוברות תהליך משמעותי

על הקשר הרציף עם אותן נשים מופקדת כאמור שרונה טל־אלבז, רכזת המלגאיות מטעם הקרן לידידות בהדסה ואדמיניסטרטורית במחלקה לרפואת שיניים קהילתית. "הלימודים של המלגאיות כוללים שישה מפגשי העצמה מטעם הקרן", מספרת טל־אלבז. "השנה הן פגשו בין היתר את אחת מנשותיו של גואל רצון, ונציגה מלשכת התעסוקה שהסבירה איך יוצאים לשוק העבודה. לא כולן יודעות מה עושים בראיון עבודה ואיך להציג את עצמן. הכי מרגש אותי לראות את ההבדלים לפני ואחרי. הן מגיעות חסרות ביטחון ועוברות תהליך משמעותי. זה שווה הכל".

בוגרת התוכנית, שירה עזרא (36) מקריית ארבע, התגרשה על רקע אלימות במשפחה, ואף שהתה זמן מה במקלט לנשים מוכות. היום היא עובדת כסייעת בהדסה ולומדת מדעי התזונה במרכז האקדמי פרס. "אם לא הייתה הקרן לידידות לא הייתי לומדת או עובדת היום. את קורס הסייעות עשיתי בחשש מאוד גדול כי הייתי צריכה לעבוד רק חלק מהימים", מתוודה עזרא. "היו חודשים שהשתכרתי 1,800 שקל, שמתוכם 1,600 שקל הופנו לשכר דירה כך שהייתי צריכה לחיות עד סוף החודש עם 200 שקל. למדתי כי רציתי להביא אותי ואת בתי למקום אחר לגמרי. זה שינה לי פאזה בראש. אם בעבר הייתי עובדת בעבודות מזדמנות, קורס הסייעות גרם לי להגיד לעצמי: אני יכולה יותר". לדבריה, "אם הקרן לידידות לא הייתה מממנת לי חצי מעלות הלימודים, לא הייתי יכולה לעשות אותו. הקורס פתח לי את הראש לאופקים אחרים".

"רציתי להביא את ביתי למקום אחר", שירה עזרא, צילום: הקרן לידידות"רציתי להביא את ביתי למקום אחר", שירה עזרא, צילום: הקרן לידידות

חלק מהמשכורת הראשונה שהרוויחה כסייעת לקחה עזרא לשוק מחנה יהודה וחילקה לקבצנים שם: "אמרתי: מי שהביאו אותי למקום הזה הם האנשים של הקרן לידידות, שנתנו לי ברגעים הכי נמוכים של חיי כדי שאצליח, כדי שיהיה לי מה לתת. עכשיו תורי. בעבר התרגלתי להגיד לבתי על כל דבר 'אי אפשר'. את הקניות הייתי עורכת במקרר של ההורים שלי וכבר קרה שחיינו שבוע בלי חשמל כי לא היה כסף לשלם את החשבונות. היום אני מרוויחה 7,000 שקל ומרגישה מיליונרית.

"הקרן עזרה לי לקחת את המקומות הכי נמוכים של החיים ולהגיד: מכאן אני רק צומחת ועולה. אנשי הקרן לידידות באים ואומרים: אנחנו ניתן והאנשים האלה, שנתנו להם, ייהפכו לאנשים הנותנים. כשאת מזמנת את הטוב, הטוב מגיע. עכשיו גם הבת שלי יכולה להאמין בעצמה", מסכמת עזרא בחיוך ומוסיפה כי בתה רוצה להיות עורכת דין "ולהילחם עבור האנשים החלשים".