נגה, גרושה ירושלמית בת 42, נגנית נבל בתזמורת סימפונית בהולנד, היא גיבורת "ניצבת", הרומן החדש של א.ב. יהושע (78), שהופיע בהוצאת "הספרייה החדשה" של הוצאת "הקיבוץ המאוחד". לרומן הזה הוקדש מופע חד פעמי בתיאטרון המדיטק, בחולון, בהשתתפות הסופר, ושם עומתה גיבורת הספר עם נשים אחרות בספריו: נשים חולמות, נשים הולכות לאיבוד, נשים תובעות לדין וכלות משוחררות.

"כושר הדמיון השערורייתי המפורסם של א.ב. יהושע חוגג כאן", כתוב על עטיפת הספר. האם חיפשת לעורר שערוריות? אני שואל את בולי, שעקר בשנים האחרונות לגבעתיים, "כדי להיות בתוך העם".

"הדמיון הוא חלק מהסגולות הספרותיות שלי בכל הספרים שכתבתי. לא נראה לי שהספר החדש שערורייתי במיוחד. זה ספר ריאלי עם סיפור נינוח, בלי מעשים חריגים במיוחד, אבל בימינו, כשכל כך קשה למכור ספרים, אז כותבים ככה".

במרכז הספר מחליטה הדמות הראשית לא להביא ילדים לעולם. החלטה שהניבה אי אלה תגובות סוערות לספר.

"הכרתי בסביבתי נשים וגברים עם החלטה כזאת, שאני לא מבין אותה. אני רואה בכך הפרעה במחזור הטבעי של הטבע, וזאת תופעה לא אופיינית לישראל, שבה עניין הילדים חשוב. מחלקות הפוריות מפוצצות בניסיונות להביא ילדים, אפילו בלי נישואין. אפשר להבין את זה. אנחנו עם שאיבד במאה שעברה כמיליון ילדים".

קראת לספרך "ניצבת" ונראה לי שזה רב-משמעי.

"נגה מתפקדת כניצבת בסרטים, כשהיא מגיעה ארצה לשלושה חודשים כדי לשמור על דירת אמה, שעוברת ניסיון בדיור מוגן. בתנ"ך מוזכר העם הניצב במעמד מתן תורה. היום יש ניצבים במשטרה. אלה לא רק הסטטיסטים, התפקידים השוליים בהסרטות. כל סר שהיא מצטלמת לו, עושה משהו להחלטתה לא להביא ילדים".  

אמו של דוד המלך

א.ב. יהושע, המכונה בפי חבריו "בולי", מרבה לשוטט עם הגיבורה שלו באתרי הסרטה. תופעת הניצבות מעולם לא חגגה בספרות עברית כמו ב"ניצבת". מתברר שלצורך כתיבת הספר, לא התרוצץ בין הסרטים שצולמו באחרונה. "יש לי משלי", הוא מעיר, "זכיתי שספרים שלי הוסרטו. אני בעצמי הייתי סטטיסט ב'מר מני' כמוכר בקלוואה בתחנת הרכבת של ביירות. הבמאי רם לוי אמר שהייתי ניצב נלהב מדי".

נגה היא מוזיקאית, וכמו בספרים קודמים שלך, יש די הרבה מוזיקה ב"ניצבת".  

"המוזיקה מאוד חשובה לי. אני לא מתיימר להציג את עצמי כמבין גדול, אבל ערוץ 'מצו' פתוח אצלי כל הזמן, ובמכונית אני שומע את קול המוזיקה. המוזיקה משמשת מפלט מכל מיני חדשות לא נעימות. כדי לכתוב על כלי ייחודי כמו הנבל, נפגשתי עם טלי גלזר, נבלאית הפילהרמונית. אגב, אחרי כתיבת הספר גיליתי שלפי חז"ל, שם אמו של דוד המלך, שניגן בנבל, היה ניצבת".

בית ילדותה של נגה, שאליו היא חוזרת לתקופת הניסיון, ממוקם בשכונה חרדית. "בספר דווקא נתתי את החרדים בצורה של חסד", טוען א.ב. יהושע ומסביר: "בילדותי המוקדמת גדלתי בירושלים בשכונה כזאת. תחילה בכרם אברהם, ואחר כך במקור ברוך. החרדים לא היו מה שהם היום. בסביבה שלי גדלו עמוס עוז, חיים באר וזלדה. חילונים ודתיים גרו יחד. כל העסק היה הרבה יותר פלורליסטי. היום, כשאתה נכנס לשכונות האלה, אתה מקבל חרדה. רציתי להרגיע. השכנים החרדים לא הפריעו לנגה לנגן בשבת. ופומרנץ אמר שהיא עוד תנגן בבית המקדש. זאת התגובה שלי לקוטביות שנוצרה בחברה שלנו".

הופעת ספר חדש עדיין מלווה אצלך בפחד ובחרדה? 

"אני עדיין חרד. כשהוצאתי את 'מול היערות', ספר הסיפורים השני שלי, שאל אותי עורך הספר, אלכסנדר סנד, אם אני דואג. 'אני? – מה פתאום!' אמרתי. ככל שפרסמתי יותר, ככה דאגתי יותר. זה כמו בצניחות. בצניחה הראשונה שלי בנח"ל המוצנח, צנחתי בלי לחשוב הרבה. רק בצניחות הבאות, נעשיתי מודע ורועד פחד מוות. גם חברי הסופרים לא נרגעים עם הזמן. כשאנחנו מפרסמים ספר חדש, אנחנו נשפטים גם על הספרים הקודמים שלנו, ומרגישים שאורבים לנו ללא הרף".

אתה מרגיש שמחכים לך בפינה? 

"גם אם, יחסית, די פונקתי, למה שלא יחכו לי בפינה? הרי אנחנו, סופרי דור המדינה, כנראה הגיעה השעה לתת לנו בעיטה ולהעיף אותנו, כפי שהדור הקודם לנו, דור סופרי הפלמ"ח ומלחמת השחרור, עף, לא תמיד בצדק".

אתה חושש?

"ודאי שחוששים. זאת, גם אם הגיעה לי השעה לקחת את הדברים יותר במתינות. אבל אתה תמיד מודע לכך שעלול לצוץ מישהו שיעשה ממך עפר ואפר. ידוע גם מספרות העולם, שסופרים מגיעים לשיאם בגיל העמידה, 40-50 כזה. אחר כך צריך לשמור שהמדרון לא יהיה תלול מדי".

יש מצב ש"ניצבת" יהפוך, כמו כמה מקודמיו, להצגה או לסרט?

"לפי דעתי, ניתן להסריט את הספר הזה. מעניין יהיה להציב פעם את הניצבים במרכז של סרט. ככל שקוראים את ספרי, אני בעד שהם יגיעו לקהל דרך מדיה נוספת, מה גם שבעצמי כתבתי חמישה מחזות, שבחלקם לא היו טובים, כשכאן אני לא מתכוון, כמובן, ל'הילכו שניים יחדיו?', המוצג בקאמרי, מחזה שבכתיבתו הייתה לי שעת חסד. לעומת זאת, העיבוד החדש של 'המאהב', בהבימה, מצליח אצל הקהל, אבל כאן אני לא מרגיש שזה מהבטן שלי, אלא נכד. נכד הוא הרי חלק ממך, אבל לא ממש אתה".

אתה כועס?

"מה פתאום! אפילו לא כעסתי על העיבוד לקולנוע של 'השיבה מהודו', שעשה מנחם גולן והיה קטסטרופה. סלחתי לו אחרי שהוא עשה כל כך הרבה דברים למען הקולנוע הישראלי".

ההתרחשויות מסביב מפריעות לך בכתיבת ספרך הבא?  

"זה לא יכול שלא להפריע, כל המהומה סביב הר הבית והמלחמה האחרונה, שהייתה נוראה לכל הצדדים. אני כל כך כועס ומאוכזב שאנחנו לא מצליחים להגיע לשלום. אומנם בספר החדש ניסיתי להימנע מפוליטיקות, אבל כואב לי שאנחנו לא מסוגלים לגמור עם הכיבוש הזה, לתת את פיסת האדמה שהמסכנים האלה רוצים, ולעשות שלום איתם. הגיע הזמן לחזור למשא ומתן".