לפעמים יש לנו יכולת לנהל ויכוחים על דברים לגמרי לא רלוונטיים. לומר שעמיר בניון מסית או פורע חוק, למשל, זה די מגוחך, גם אם השיר "אחמד אוהב ישראל" הוא לא כוס התה שלכם (לטעמי הוא בטח לא קלע). אבל האם צדק הנשיא רובי ריבלין, שביטל את ההופעה המתוכננת של בניון בבית הנשיא? לגמרי כן, וזו לא פגיעה בחופש הביטוי. כל הוויכוח סביב הנושא לא באמת קשור לחופש הביטוי או להסתה לגזענות, אלא לחוסר רצון לשלם מחיר עבור מה שאנחנו אומרים, וגם לחוסר עקביות.
 
האם השיר של בניון נכתב נגד כל הערבים באשר הם? זה עניין של פרשנות אישית. אפשר לראות אותו ככזה, ואפשר בקלות גם להבין אותו כשיר על חלק קטן מהערבים תושבי ישראל, שבוחרים לרצוח כדי להביע את מחאתם. אכן יש כאלה, למרבה הצער.

אז למה ריבלין צודק בכך שביטל? כי ריבלין רוצה להיות הנשיא של כולם. הרי הוא מצהיר בכל הזדמנות שהוא רוצה לקרב לבבות ולאחד את העם. אז אם בניון החליט שחשוב לו למחות, ושקירוב הלבבות יתפוס בינתיים מקום משני, זה בסדר גמור. מותר לו, וחופש הביטוי שלו לא נפגע, שהרי הוא ביטא את הרגשות שלו בעניין מקיר לקיר. אבל זה לא אומר שעל הבחירה שלו אין מחיר.
"חופש הביטוי" נשמע כמו משאת נפש נפלאה וערך עליון כשזועקים שהוא נפגע, אבל בואו נודה שבפועל, אף אחד לא באמת סובל מפגיעה בחופש הביטוי שלו במדינה הזאת. אם כבר – אנחנו סובלים מעודף ביטוי ומהצורך האובססיבי והבלתי נגמר לבחון עד כמה רחוק אפשר ללכת עם הג'ורה והפרובוקציות, או בעברית מכובסת – "איפה עוברים הגבולות". כולם בטוחים שזכותם לומר כל מה שעולה על דעתם, ובניון לא מסית נגד ערבים יותר משיזהר אשדות הסית בשירו "עניין של הרגל" נגד כל החיילים.
מי שמחליט להיות קיצוני, פרובוקטיבי או שנוי במחלוקת, ולא משנה אם מימין או משמאל, חייב לקחת בחשבון שיהיה לזה מחיר. לבניון לא היה אכפת שהוא פוגע בערבים רבים שאין להם חשק לדקור אף אחד, והמחיר הוא שביטלו לו את ההופעה.
אם לסכם בקיצור את השבוע האחרון, אז לפייגלין מותר לעלות להר הבית, לברכה מותר לצעוק עליו שייחנק כי הוא פשיסט, לבנט מותר לאיים ולהאשים, ולגלאון מותר לפברק תמונות שלו מצלם סלפי על רקע להבות הבירה, ולהתעלם מכך שבעצם גם היא מוסיפה שמן למדורה.
אנחנו רוצים גם לעשות ולהגיד כל מה שעולה על דעתנו, וגם שמי שפגענו בו לא יחזיר לנו אמירה בוטה בתגובה. אנחנו רוצים שאחרים ישקלו מילים לפני שהם פונים אלינו, אבל לא מתאים לנו בעצמנו להוות איזושהי דוגמה. רק שמציאות החיים היא שעל בחירות - משלמים. כך שמי שרוצה למרוד, כנראה לא ייהנה מפינוקי המיינסטרים. מי שרוצה להיכנס לפלייליסט של גלגלצ, אולי עדיף שלא יכתוב שירים שפוגעים בחיילים, ומי שרוצה לשיר על ערבים רעים, שלא יצפה שיזמינו אותו להופיע אצל הנשיא שרוצה להזדהות עם כל האזרחים.