בשנה שעברה בתקופה הזאת הייתי בניו יורק. אני די בטוחה שבמהלך השהות שם ביקרתי ביעדי התיירות המתבקשים - פסל החירות האמפייר סטייט גראונד זירו,  15 סניפים של דאנקן דונאטס. אמא שלי שהצטרפה אלי לאותו הטיול נשבעת שאכן היינו שם אבל אני לא זוכרת הרבה מכל אלה.



אני זוכרת קולבים. קולבים ריקים קולבים עמוסים קולבים קורסים תחת העומס. זוכרת שקיות. שקיות פלסטיק שקיות נייר שקיות קורסות תחת העומס. זוכרת מוכרות בחנויות בגדים. מוכרות זעופות מוכרות טרוטות עיניים מוכרות קורסות תחת העומס. זוכרת תורים אינסופיים משתרכים עד לפתח החנות אם לא מחוצה לה. ודוחק. להגיד “אקסקיוז מי" 149 פעמים רק כדי לצלוח בשלום מרחק של מטר וחצי. ואמריקאים מנומסים בכאילו,  עומדים בתור כמו חיילים קולניים וחסרי מנוחה, קורסים תחת עומס הבגדים והחפצים ושאר הג'אנק חסר החשיבות שליקטו בקושי רב מבעד לקולבים, לשקיות למוכרות ולקונים האחרים. 



גרתי בניו יורק פעם במשך שנה. הספקתי לחזות מהצד בתופעת הבלאק פריידיי במלוא הדרה. כשטסתי לבקר שם החלטתי לחסוך מעצמי את הפינוק הזה ולא להקריב את כפות הרגליים ואיברים אחרים לטובת אלה של שוואנדה, אפרו-אמריקאית כבדת משקל מהברונקס שהגיעה למיד טאון לסניף של ויקטוריה'ס סיקרט בשביל שבעה תחתוני תחרה במבצע ולא תיתן לאף תיירת ישראלית לעמוד בדרכה. אז כשהיינו שם ב-2013 פקדנו רק את הסיילים המקדימים אלה שמציעים 40% הנחה במקום ה-50% הנחה של יום שישי השחור והקדוש. 


זו הייתה חוויה אקסצנטרית, סיזיפית ומתישה, אבל היא הייתה חזקה מאיתנו. רצינו להקדיש את זמננו לפעילויות ראויות יותר לשתי נשים בוגרות, כמו ביקור במוזיאון האמנות המודרנית MOMA, אבל גילינו שגם שם יש חנות. וגם היא הציעה מחירים מיוחדים לקראת הבלאק פריידיי.

להגי
להגיד אקסקיוז מי" 149 פעמים רק כדי לצלוח בשלום מרחק של מטר וחצי. בלאק פריידיי. צילום: רויטרס

בערך ביום השלישי לשופינג - אה, סליחה, לביקור בניו יורק - חברה שמתגוררת בברוקלין הגיעה לפגוש אותי בצ'לסי, נתנה מבט אחד בחזות הכללית המרופטת שלי ואמרה: “הלכת לסיילים של בלאק פריידיי? מה את מטומטמת? יש סייבר מאנדיי!". שמעתי את המושג הזה כבר עשרות פעמים בעבר, אני בכל זאת חובבת שופינג שחיה על הפלנטה הזאת כבר מספר לא מבוטל של שנים, אבל היו לי עוד שבוע וחצי להעביר בניו יורק, כך שזה בכלל לא עלה בדעתי. “מטומטמת!" היא נזפה בי שוב, “כל המשלוחים פה מגיעים תוך יום יומיים! קחי את האייפד שלך לאיזה סטארבקס ושבי לעשות שופינג כמו תיירת מודרנית אמיתית אונליין!".


שמעתי לעצתה. אחרי הכל, כבר 12 שעות לא עשיתי שופינג. כך גיליתי שכמו בחנויות, גם ברשת הסיילים מתחילים כמה ימים קודם לכן עם פמפום טרחני ובלתי פוסק של באנרים צבעוניים “סייבר מאנדיי! הסייל הגדול!". רפרפתי בכמה אתרים, בחנתי פריטים ומילאתי סלי קניות וירטואליים. אמא שלי עמדה בתור המשתרך בסטארבקס (גם להם היה ספיישל בלאק פריידיי) והמתינה לקפה שלנו (פמפקין לאטה - קפה בטעם דלעת. לכבוד חג ההודיה או משהו כזה). כשהיא חזרה לשולחן אחרי עשר דקות, היא תהתה בקול רם “למה אנחנו יושבות בבית קפה ועושות שופינג דרך הפד הזה שלך במקום לצאת לרחובות ניו יורק?". “אייפד אמא", השבתי לה. ואז הוספתי שהיא צודקת ודי עם השופינג.

שופינג הוא שופינג הוא שופינג

נזכרתי בסיפור הזה השבוע, כשחגיגת השופינג תקפה מכל עבר. בלאק פריידיי וסייבר מאנדיי כבר הגיעו לישראל מזמן בגרסתם הלבנטינית והמשעממת של “40% הנחה על שמיכות מיקרופייבר בהדפס מנומר". אבל השנה, במקרה, הייתי חברה בכמה קבוצות של רכישות וקניות אונליין, כך שמעבר לבאנרים המציקים הרגילים שמאבחנים אותי מבעוד מועד כמכורה לשופינג, גם הפיד שלי בפייסבוק לא הפסיק לדגדג לי בארנק. הוא התמלא בפוסטים בסגנון “בנות! לא תאמינו מה מצאתי! אופה מיני קאפקייקס וחרדון דקורטיבי ב-12.99 דולר בלבד!", או “תראו את הסריג הסיבירי המושלםםםם הזה, עכשיו רק ב 8.99 דולר!".

רציתי לענות למחברות הפוסטים האלה: “חמודה, ככה בדיוק הם עלו לפני שבועיים כשהיה סייל ‘חג הרווקים' הסיני וגם לפני חודש כשהיה סייל ה'נזכרנו שאנחנו אתר סיני, אז , הנה מחיר ממש שווה על הג'אנק שאנחנו מוכרים'".


שופינג הוא שופינג הוא שופינג. הנחות יש לאורך כל השנה, בעולם האמיתי וגם ברשת, אבל כשעוטפים את הסייל הווירטואלי במארז חגיגי ומצרפים אליו שיר חג מולד קיטשי, אפשר כמעט לחשוב שאת לוקחת חלק בחגיגות האומה האמריקאית. שאת ממש עכשיו נדחסת עם כולם בתור לקופה של אורבן אאוטפיטרס, אף על פי שאת בכלל תקועה באיזראל עם מבצעי 1+1 על קרם ידיים אובליפיחה פלוס בקבוק חם מגומי בבית המרקחת.


באותו יום בניו יורק עזבנו את סטארבקס והתחלנו לצעוד לכיוון יוניון סקוור, שהיה ממוקם לא רחוק משם. “יש שם שוק איכרים נחמד וממנו אפשר להמשיך
לאזור האוניברסיטה או פשוט לצעוד ולתת לניו יורק לסחוף אותנו בקצב האורבני המסחרר שלה", חירטטתי לעצמי משהו בסגנון. די עם השופינג אמרתי לאמא שלי ולעצמי. די. והמשכתי להגיד “די", גם כשנכנסו לסניף של פוראבר 21. וגם ל-H&M. וגם ל-Whole foods . והשארנו שם עוד 300 דולר. אמרתי “די" והתכוונתי לזה.