אחרי כל כך הרבה שנים נראה כי ג'יל (גילה) רוזנברג מקבלת סוף־סוף את תשומת הלב שבה חשקה כל חייה. מאז הייתה ילדה ניסתה רוזנברג הצטיין בכל דבר שעשתה. בין אם בלימודי התעופה בקנדה, בשירות הצה"לי בפיקוד העורף, ובין אם בפרשת עוקץ הגרלות הלוטו, שעליה שילמה במאסר ממושך בארה"ב. 

 

למרות שרוב חייה אופיינו בחיפוש נואש אחר הערכה, נראה כי החלטתה של רוזנברג להתגייס למיליציה הכורדית בסוריה כדי להילחם נגד ארגון הטרור האכזרי דאעש הצליחה להפתיע גם את חבריה הקרובים. התגובות לצעד הלא שגרתי – ולאחר מכן השמועות על חטיפתה בידי הארגון המוסלמי הקיצוני - עוררו צונאמי של הערצה והערכה ברשת שבוודאי הדהימו גם אותה. עמוד הפייסבוק של רוזנברג התמלא בשבוע שעבר בתגובות של חברים, בלייקים ובדיונים סוערים על גורלה.


עם זאת, לעת עתה, נראה כי אין סיבה לדאגה לאחר שרוזנברג העלתה בשבוע שעבר פוסט בפייסבוק שבו כתבה: "חבר'ה, אני לגמרי בטוחה ומוגנת. אין לי גישה לאינטרנט או לאמצעי תקשורת אחרים. אני לא יכולה להשיב באופן סדיר ורק יצא לי במקרה להתחבר ולראות את הדיווחים המגוחכים בחדשות. תתעלמו מהדיווחים שנחטפתי. יאללה, אחריי!" 

 

א', חברתה של רוזנברג מהימים שבהם התגוררו בשכנות בתל אביב, מחכה בכיליון עיניים לאות חיים ממנה. היא הייתה הראשונה ששמעה מרוזנברג על רצונה לסייע ללוחמים הכורדים ואחת האחרונות שראו אותה בישראל. א' ניסתה להניא את רוזנברג מההרפתקה המסוכנת, אולם מול עיניה הזמינה חברתה כרטיס טיסה לעיראק כשהיא מנצלת את הדרכון הקנדי שברשותה. "חודש אחרי שהשתחררה מהכלא בארצות הברית, היא הגיעה לישראל ולא היה לה היכן לישון", אומרת א', שמבקשת לא לחשוף את שמה המלא. "היא התגוררה אצלי בדירה כי לא יכולתי לראות אותה נשארת ברחובות. נתתי לה גם קצת כסף ובגדים, שהיא לקחה איתה לעיראק".

 

איך מנוכלת שהונתה קשישים וישבה בכלא היא הפכה ללוחמת חופש נגד דאעש?

"בכלא בארצות הברית היא נעשתה בחורה מאוד רוחנית. למדתי ממנה המון בתקופה האחרונה שהיינו יחד, ואני מעריצה את הגישה הפרודוקטיבית שלה לחיים. בשיחות בינינו התרשמתי שג'יל עשתה 'תיקון' וקיבלה החלטה מודעת להפנות את מאמציה למקום שבו זקוקים לה. אף אחד לא כיוון אקדח לראשה והיה לה את החופש האמיתי לבחור. היא ידעה שהכורדים יעריכו את המאמצים שלה". 


המחשבה שהיא עלולה להיהרג עברה בראשך?

"אם זה יקרה, חס וחלילה, אז לפחות אדע שהיא נהרגה בשדה הקרב למען מטרה שהיא האמינה בה". 

חסרת מנוח

רוזנברג (31) נולדה בוונקובר שבקנדה למשפחה יהודית ונחשבה תלמידה מצטיינת. חייה השתנו מקצה לקצה כשהגיעה לגיל עשר, אז התגרשו הוריה. היא נשארה לגור עם אמה, שהתחתנה מחדש, ומנעה בכל דרך מבתה את הקשר עם אביה, שנפטר שנים ספורות אחר כך. לאחר שסיימה את לימודיה, מצאה רוזנברג דרך להתרחק מאמה, שעמה היא לא מדברת עד היום, והצטרפה לאקדמיה לטיס. לאחר שסיימה את לימודי התעופה והניהול הטכנולוגי, הטיסה רוזנברג מטוסי בואינג בחברה אזרחית, אולם גם אז לא מצאה מרגוע לנפשה הגועשת. 

 

במכתב שהעבירה בעבר לעיתון "מעריב", באמצעות עורכי הדין בועז ראובן (בתמונה למטה, צילום אריק סולטן) ויהל בן עובד, היא גוללה את קורות חייה וסיפרה על אמה השתלטנית שגרמה לה להרגיש במעצר בית תמידי. הרצון להתרחק והציונות המתפרצת הובילו להחלטה לעלות לארץ. אלא שהאם התנגדה בתוקף, ואף התלוננה במשטרת קנדה בנימוק שרוזנברג גנבה חפצים מביתה. 


רוזנברג ולוחמת כורדית בעיראק. צילום: מתוך פייסבוק
 

מאבקה של האם לא צלח, ובאפריל 2006 נחתה בתה בישראל כשהיא בת 23 בלבד. למרות שלא הכירה אף אחד, היא נרשמה לאולפן לעברית ולאחריו ביקשה להתגייס לצה"ל. במשך שנתיים שימשה רוזנברג מש"קית ומדריכה בבה"ד 16, ולעיתון "מעריב" סיפרה בעבר שאף אימנה חיילים מצבא קניה, שהגיעו להשתלמות ביחידת החילוץ וההצלה. "הרגשתי שאני תורמת למדינה", ציינה במכתבה. "הייתי גאה כשלבשתי את המדים. זה לא היה קל, אבל לא ויתרתי גם כאשר נפצעתי בגב במהלך הכנה לתרגיל. ניסיתי להוציא את המיטב מהשירות, ביקשתי לצאת לקורס קצינות, אבל בצבא לקחו את הזמן ומרחו אותי".‬‬
 

כשראתה שאינה מתקדמת ניסתה רוזנברג להתגייס למוסד, אולם נתקלה גם שם בסירוב. במקביל, החלו הקשיים הכלכליים לתת בה את אותותיהם. היא הייתה לבד, ללא משפחה, וחבריה הקרובים היו עולים חדשים שנאבקו אף הם במציאות הישראלית. רוזנברג חיפשה פתרונות אחרים. "חייתי ממשכורת צבאית שנעה בין 700 ל־1,000 שקל בחודש ולא הצלחתי להתקיים", סיפרה. "ידעתי שאני חייבת לעבוד". ביולי 2007 היא ביקשה ממפקדיה לצאת לחופשה מיוחדת בטענה השקרית כי היא חייבת לטוס לאמה בקנדה. בפועל נשארה רוזנברג בישראל. 
 

לפרשת ההונאה, שזכתה לשם "העוקץ הניגרי הראשון", והובילה לכך שרוזנברג ריצתה בארצה מאסר בן ארבע שנים, היא הגיעה דרך חבר אמריקאי שעמו למדה עברית באולפן. רוזנברג פרשה בפניו את קשייה, והוא הציע לה להצטרף לרשת עבריינית רחבת היקף שנהגה לרמות קשישים אמריקאים תמורת בצע כסף.

בחקירתה במשטרה טענה רוזנברג כי הגיעה לרחוב ערד בתל אביב, שם פגשה את ירון, שנידון למאסר של כ־12 שנה, ולאחר השתלמות קצרה עבדה כטלפנית. כשהבינה שהכסף טוב יותר מהמשכורת הצה"לית, השתחררה רוזנברג מהשירות בנובמבר 2007 והחלה לעבוד כ"שוטרית", מעין דרג ביניים שאחראי לסגירת העסקאות עם הקשישים, תוך התחזות לעורכי דין. 

 

רוזנברג נחשבה מצליחה מאוד במסגרת "עיסוקה" החדש, ומאחד מקורבנותיה הצליחה להוציא במרמה 155 אלף דולר. השיטה הייתה זהה: היא התקשרה לקשישים אמריקאים תמימים ובישרה להם כי זכו בלוטו. אלא שכדי לקבל לכאורה את הכסף, התבקשו הקשישים להשקיע סכומים אסטרונומיים בתואנה שמדובר בתשלומי מס. העמלה לרוזנברג עמדה על כ־20 אחוז מסכום העסקה. כך, מעולה חדשה בדירה קטנטונת קודמה רוזנברג לתפקיד של מנהלת משרד ההונאות, ואף שכרה דירה מפוארת ביפו. 

 

אלא שהחיים הטובים לא נמשכו זמן רב. בחקירה משותפת של האף־בי־איי ומשטרת ישראל אותר המשרד, וכל השיחות שנערכו במקום הוקלטו, ביניהן של רוזנברג. חברי הרשת נעצרו ב־5 ביולי 2009 ועמדו לדין. גילה הודתה בחשדות שיוחסו לה ונשלחה לכלא נווה תרצה, עד להסגרתה לארצות הברית.  

"עוברת גיהינום"

לאורך הדיונים בבית המשפט הפדרלי בניו יורק הביעה רוזנברג חרטה על מעשיה. ביום מתן גזר הדין ביקשה מהשופט להשמיע את דבריה באולם. "אני מבועתת מהמחשבה שאצטרך לשבת שוב בכלא ומבועתת באותה מידה מהאחריות שאצטרך לקחת על החיים שלי", אמרה. "אני יכולה להשתפר ולעשות טוב יותר ממה שעשיתי עד היום, אני מקווה שיהיה לי הצ'אנס להוכיח את זה". 

 

לאחר שחרורה ביולי השנה היה נראה כי רוזנברג באמת פתחה דף חדש בחייה. היא הסתובבה בניו יורק והעלתה לעמוד הפייסבוק שלה תמונות המביעות חופש ושמחה, אף שחברתה א' טוענת שמדובר בפיקציה. מאחר שרוזנברג שוב הרגישה לבד, וחזרה לקנדה לא באה מבחינתה בחשבון, היא מצאה קורת גג בקרב חסידי סאטמר. מניו יורק היא יצרה קשר עם א' באמצעות הפייסבוק. "ג'יל סיפרה לי שהיא עוברת גיהינום והתרגשה לקראת ההגעה שוב לישראל", טוענת א'. "כשהיא אמרה שאין לה אף אחד בארץ, עניתי שהיא יכולה לישון אצלי עד שתמצא לעצמה דירה ועבודה. לפני שהיא נעצרה, ג'יל גרה בדירה צמודה אלי במשך שמונה חודשים, ואני זוכרת שהיא אהבה לשתות חלב שיבולת שועל עם כורכום אורגני".


היא סיפרה לך על התקופה בכלא?

"היא רק אמרה שלא הייתה גאה במה שעשתה למען הכסף, ואני כיבדתי את הפרטיות שלה. אני מתגעגעת לשיחות שלנו, לדיונים הרוחניים, לצחוקים. עכשיו היא הולכת בעקבות הלב שלה. ג'יל מאמינה בארץ ישראל השלמה. היא האמינה שדאעש הוקם כדי להרוס בסופו של דבר את המדינה". 
 

קשה לדעת אם זו הציונות שדרבנה את רוזנברג  להגיע לסוריה - צעד שנחשב בישראל לעבירה פלילית - או שמא יצר ההרפתקנות ששוב השתלט עליה. בטרם עלתה על הטיסה לעיראק הספיקה רוזנברג להסתובב בתל אביב ובירושלים, ואף להגיע למשרדו של עו"ד בועז ראובן כדי לאסוף את שעון הברייטלינג היוקרתי שלה, שהושאר אצלו למשמורת עם הסגרתה. ב־2 בנובמבר היא עלתה על הטיסה שהובילה אותה לעיראק. 

 

בשיחה עם "רשת ב'" לפני כחודש, סיפרה רוזנברג כי "הכורדים הם אנשים טובים כמו היהודים", ולכן החליטה להתנדב. היא העריכה כי עברה הצבאי עשוי לסייע לה בלחימה מול דאעש. את מסעה המורכב מתעדת רוזנברג בפייסבוק. פה היא באימונים, שם היא עם נשק בידה. התמונות פורסמו גם בעיתונות העולמית. את החששות כי נחטפה בידי דאעש הפריך בשבוע שעבר גם אוליבר ברימו, המפעיל עמוד שנקרא "שמרו על כורדיסטן". בהנחה שלא מדובר בחשבון פיקטיבי, העלה ברימו פוסט חדש ב־5 בדצמבר ובו טען כי הרגע חזר מארוחת בוקר עם רוזנברג. "אני לא מפברק סיפורים", ענה לאחד המגיבים על הפוסט. "בעוד כמה ימים ג'יל תפרסם תמונה חדשה ותיצור קשר עם התקשורת. אל תשכח שהיא באזור מלחמה, אינטרנט וטלפונים סלולריים הם מותרות".