המציאות המרה במזרח התיכון הפכה את חייו של ג'מיל חסנין ברגע אחד של הפצצה. חסנין, תושב רצועת עזה, עבד בעבר כקבלן בניין בישראל ובנה לא מעט בתים עבור ישראלים. גם לעצמו הוא הקים בניין נאה, אבל אז הגיע צוק איתן והשאיר אותו חסר בית, אב ל-12 ילדים, מתוסכל ומיואש. בעזה יש כמוהו יותר מ-100 אלף.




במערכת הביטחון מזהירים שזו פצצת זמן. שאסור להיכנס לשאננות. "אם שיקום רצועת עזה ימשיך להתנהל באיטיות זה יהיה סיכון ממשי להסלמה", אומרים גורמים ביטחוניים בכירים. הם מדגישים כי התושבים ברצועה מצויים במצב הומניטרי קשה, וכעת הוא מחמיר בגלל החורף.




"אין לי מה לאכול"

"עבדתי 30 שנה בישראל", מספר חסנין, "את כל החסכונות שלי הוצאתי על בית בן שלוש קומות שבניתי למשפחה. עכשיו הכל הרוס. איפה אני אבנה את זה עכשיו? אני כבר בן יותר מ-50. אין לי מה לאכול. קופסת סיגריות אני לא יכול לקנות. לאן אלך?"




מאז המבצע הוא מתגורר בקרוון עם משפחתו. גשמי הזעף שירדו באחרונה והציפו את הרצועה היכו במשפחתו, כמו ביתר תושבי הרצועה, ללא רחם.




"הכל רטוב וקר לילדים", הוא אומר, "אני רוצה לבנות את הבית שלי. קיבלתי אישורים, אני צריך עשרת אלפים בלוקים כדי לשקם את הבית. נתנו לי 50 שקי מלט. לקחתי אותם למפעל בלוקים וביקשו ממני לקנות עוד חול וחצץ. יש לי עכשיו במפעל 2,000 בלוקים ואני צריך לשלם להם עוד 3,500 שקל, וזה עוד לפני שבכלל יש לי את כל מה שצריך כדי לבנות את הבית. איפה הכסף שהבטיחה אירופה? איפה כל ההצהרות? למה אני צריך לשלם את המחיר של כל זה? אני מה יש לי עם חמאס או אבו מאזן? אנחנו עבדנו אצל הישראלים כל הזמן. תנו לי רק לאכול, מקום לגור עם המשפחה, ולעבוד. לאן ילכו כולם עכשיו? תאמין לי, כולם רוצים שלום, אבל תנו לנו לחיות בכבוד".




שיעור אבטלה עצום

מבצע צוק איתן גרם להרס או לנזק קשה מאוד ל-20 אלף בתים ברצועה. על פי הערכות, בעזה נוצר מחסור אדיר של חמישה מיליון טון חומרי בנייה לצורך השיקום, נוסף על מחסור שוטף בכחמישה מיליון טון נוספים שנגרם ממגבלות שמטילות ישראל ומצרים על מעבר חומרי בנייה לרצועה, מחשש שישמשו למטרות צבאיות.




בעקבות המחסור החמור נוצר שוק שחור של חומרי בנייה, המחירים מטפסים לשמיים, ומי שסובל הם האזרחים. כ-120 אלף מהם נותרו ללא קורת גג וכ-23 אלף עדיין חוסים בכיתות בתי ספר של אונר"א, אצל חברים או קרובים. הלחימה הבלתי פוסקת פגעה קשות גם בתעסוקה: מאמצע המחצית השנייה של השנה החולפת ועד לסוף הרבעון הראשון של 2014 איבדו את עבודתם 17,400 עזתים שהתפרנסו מענף הבניין. שיעור האבטלה עלה באופן חד והגיע ל-45% עוד לפני צוק איתן. בלי בית ועבודה יש לתושבי עזה הרבה יותר סיבות ללחוץ על הנהגת החמאס לפעול לשינוי המצב והרבה פחות מה להפסיד כשיתלבטו אם לפנות לטרור.




נכון לעכשיו השיקום ברצועה מתבצע באמצעות מנגנון משותף לישראל, לרשות הפלסטינית ולאו"ם. הפלסטינים טוענים שהמנגנון איטי מדי, ומספרים על השוק השחור שיצרה המציאות. המגזר הפרטי והפלסטינים מפנים אצבע מאשימה כלפי הרשות וכלפי ישראל, ובתגובה אומרים גורמים במשרד ראש הממשלה: "ישראל ממלאת אחר חלקה בהסכם".




כך או כך, במערכת הביטחון וברשות הפלסטינית כאחד מודאגים מקצב השיקום האיטי, וחוששים שיביא לסבב אלימות נוסף. "עזה כרגע מאוד מרוסנת ורגועה, בעיקר בגלל אינטרסים של חמאס", אומר בכיר באמ"ן, "אבל צריך לשים לב שלא נידרדר ממרחב של ציפיות ותקוות למרחב של מפל ציפיות. תלו תקוות רבות במלחמה הקשה ועכשיו אנחנו כבר שלושה חודשים אחריה. השיקום מתנהל לאט מדי ומעט מדי".




גם שר השיכון הפלסטיני מופיד חסאיינה נשמע מודאג, "זה בהחלט עלול לדרדר את האזור לסבב אלימות נוסף", אמר, "כשאין לאנשים תקווה זה עלול להוביל לכך. חייבים לתת להם תקווה. אנשים פונים אלי, נערים צעירים, מבקשים שאעזור בעבודה, באוכל, בעתיד. אין לי איך לתת להם תקווה, אין לי איך לעזור".




השוק השחור פורח

חרף איום המנהרות הסכימה ישראל בשבועות האחרונים לאפשר העברת חומרי בניין לרצועה באמצעות מנגנון מיוחד. המנגנון נבנה על ידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, ראש הממשלה הפלסטיני ראמי חמדאללה ורוברט סרי, שליח האו"ם למזרח התיכון.




על פי המנגנון, האו"ם מספק את מרכיבי הביטחון לכל הספקים המורשים, שנדרשים לאחסן את חומרי הבניין במחסן מוגן המפוקח על ידי חברות שמירה ומצלמות. נוסף על כך, סקר שטח מיפה את תושבי הרצועה שבתיהם ניזוקו או נהרסו וחישב את כמות המלט הדרושה להם.




אולם חבלי הלידה של המנגנון הולידו, כצפוי, שוק שחור: מחיר שקית מלט מפוקחת זינק ל-26 שקל והכמויות המאושרות להעברה קטנות מדי. חסנין הקבלן מכיר את השוק השחור מקרוב. "אין מספיק חומרים או כסף לבנות את הבית, אז מוכרים את מה שיש בשוק השחור ב-200 שקל לשק", הוא אומר, "יש גם מי שמשלמים אלף שקל לשק".





הרס בעזה אחרי מבצע "צוק איתן". צילום: רויטרס

ברצועה מספרים שחלק ניכר מהחומרים שנסחרים בשוק השחור מגיע לפלסטינים אמידים ולארגוני הטרור. "לאנשים אין מה לעשות בכמויות הקטנות של החומרים שהם מקבלים וגם אין להם כסף לכל הבנייה", מסביר שר השיכון חסאיינה, "כסף שהובטח עדיין לא הגיע. אז הפתרון שלהם זה למכור את מה שיש להם בשוק השחור ולהרוויח כסף שיאפשר להם להתקיים. עד עכשיו המנגנון באמת עובד מאוד באיטיות. אנחנו זקוקים לכמויות גדולות יותר. כבר לפני המלחמה היה מחסור. יש לנו לא מעט בעיות, כולם מאשימים אותנו – האזרחים, הפוליטיקאים, הסקטור הפרטי. ישראל צריכה לפתוח את המעברים ולאפשר את השיקום האמיתי של הרצועה. בלי תקווה אני לא רואה איך אנחנו נמנעים מסבב נוסף של מלחמה".




גם בארגוני זכויות האדם מודאגים מקצב השיקום. מנכ"ל ארגון גישה איתן דיאמונד אומר: "לאור ההסכמה מקיר לקיר ששיקום הרצועה הוא צורך בהול של כל האזור ובמיוחד של תושבי הרצועה. יש לעשות את המרב כדי לייעל את הזרמת חומרי הבניין. עברו יותר משלושה חודשים מתום הלחימה וחרף הכרזות חגיגיות חדשות לבקרים, מדובר בטפטוף איטי, כמעט לעג לרש".




"מנגנון משפיל וטיפשי"

גורמים במתפ"ש (מפקדת תיאום פעולות בשטחים) אמרו ל"מעריב-השבוע" כי הזליגה מהשוק השחור לארגוני טרור היא נמוכה עד אפסית. "במצב הקיים ברצועה זה כמעט בלתי אפשרי", אמרו, "אנשים צריכים לשקם את הבתים שלהם. יש מספר אדיר של חסרי קורת גג. ייקח שנים לבנות מחדש את מה שנהרס". במתפ"ש מציינים גם כי בשנים שבהן יתבצע השיקום יתווספו מקומות עבודה רבים ברצועה, מה שעשוי לשפר את המצב הכלכלי.




"הפתרון תלוי במידה רבה בכסף", אומר בכיר במתפ"ש, "בינתיים תושבי הרצועה נאלצים לשלם מכיסם על הבטון. זו ללא ספק אחת הסיבות לשוק השחור שנוצר שם. זה ישתנה ברגע שיעברו הכספים שגויסו - 5.4 מיליארד דולר".




במתפ"ש מדגישים כי ישראל עושה כל שניתן לזרז את ההליכים. גורמים מדיניים בכירים מצביעים על כך כי דווקא הרשות הפלסטינית היא שגוררת רגליים. "יש המון סיבות להתנהלות הרשות. לא מפליא שיש המון טענות כלפיה. יש חשד טבעי בין הגדה לרצועה, בין חמאס לפת"ח. הרשות רוצה לנסות לבסס כוח ברצועה באמצעות המהלך הזה".




אבל את התושבים בעזה פחות מעניינת הפוליטיקה. "אנחנו זקוקים לרצון של הישראלים לעזור לנו", אומר ל"מעריב-השבוע" פייסל אשווא, חבר הנהלת בנק פלסטין, קבלן וחבר במועצת הסקטור הפרטי. "ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא רוצה שעזה תפרח או תמות. אם הם רוצים שתפרח, הם צריכים ללא דיחוי להגביר את קצב השיקום. שום דבר לא מתקדם. המנגנון המצחיק הזה לא יעיל. זה משפיל וטיפשי. מה כן עשו? הציבו מצלמות בכל פינה ברצועה. זה הפך לכיבוש אלקטרוני".




השר חסאיינה כועס בעצמו על הסקטור הפרטי שמעדיף לדאוג לעצמו במקום לסייע לממשלה. "הם קודם כל דואגים לפרויקטים ולצרכים אישיים שלהם", אומר השר, "הם מאשימים אותנו אבל לא מסתכלים על עצמם".




לרצועה דרושים בדחיפות עשרה מיליון טון חומרי בנייה


הרצועה זקוקה לכעשרה מיליון טון של חומרי בנייה המיועדים לשיקום ולצרכים שוטפים, אולם מאז אוקטובר השנה נכנסו לרצועה 10,000 טון בלבד של חומרי בנייה לשיקום בתים שנפגעו במבצע צוק איתן ועוד כ-43 אלף טון לשימושם של ארגונים בינלאומיים, של רשות המים הפלסטינית ושל חברת החשמל בעזה. נוסף על כך נכנסו גם 18,459 טון חצץ עבור פרויקטים במימון קטארי. כל זאת לאחר שישראל הגבירה את הקצב בשלושת השבועות האחרונים.


בכינוס המדינות התורמות התחייבו 50 מדינות להעביר 5.4 מיליארד דולר לשיקום נזקי הלחימה. הרשות העריכה שהשיקום יימשך שלוש שנים, אבל הפלסטינים טוענים כי רק מדינות בודדות העבירו את כספי הסיוע שהבטיחו ובקצב הנוכחי עלול השיקום להימשך 20 שנה לפחות. 


המחסור בחומרי בנייה בעזה החל למעשה בעקבות השתלטות חמאס על הרצועה ב-2007. ישראל אסרה על העברת חומרי בניין לסקטור הפרטי בטענה שהם עלולים לשמש גם למטרות צבאיות. ב-2010 אפשרה ישראל להעביר חומרי בניין רק לארגונים בינלאומיים. ב-2012 הותר מעבר של חומרי בניין גם לסקטור הפרטי, אולם זה הופסק באוקטובר 2013 עם חשיפת המנהרה ליד קיבוץ עין השלושה. ב-2014, עוד לפני צוק איתן, אישר שר הביטחון משה (בוגי) יעלון העברה חד־פעמית של חומרי בנייה בעקבות סופה שפקדה את הרצועה. יש לציין כי לרצועה מגיעים חומרי בנייה גם ממצרים, דרך מנהרות רפיח. עם עלייתו של פתאח א־סיסי לשלטון והדחת האחים המוסלמים ביולי 2013 החל מאבק מצרי עיקש בהברחות, וזה הפסיק כמעט כליל מעבר של חומרי בנייה בדרך זו.