במשך קריאת “סיפורי חייו של מר פיקְרי" (מאנגלית: יעל סלע־שפירו, כתר) הייתי בטוחה שגבריאל זווין הוא גבר. כלומר, סופר. שטות מוחלטת, כמובן, ולא רק מן הטעם הטריוויאלי ששם המחבר בלועזית נכתב בתעתיק של שם צרפתי נקבי. זהו סיפור שמעבר לכל עמודיו ניכרים לב נשי וראש נשי, אם תורשה לי דעה קדומה נואלת.

ובכן זווין (ילידת 1977) היא צעירה אמריקאית, ילידת ניו יורק ובוגרת הרווארד, והספר המתוק שלה גדוש בהפתעות. היא מציבה כאן בסיס מפתה לתסריט אמריקאי עם טאץ' של סדרת טלוויזיה אנגלית זרויה בסוכר ורוד. אי אפשר שלא ליפול בשבי דמותו של מר פיקְרי, אלמן בעל חנות ספרים, ששרדה את עידן הרשתות הטורפניות והאינטרנט, על אי קטן מול חופי צפון אמריקה.

אווירת החנות והאי מזכירים עיירה אנגלית קטנה, שבה הכל מכירים את הכל. אחד הנימוקים החזקים לפופולריות של הספר ידבר אל כל מי שרואה בעצמו “אוהב ספרות". לפי הסיפור של זווין, תשוקת הקריאה מחברת בין אנשים בודדים. בין פרקי הספר משובצות הפניות של מר פיקרי ליצירות ספרותיות, כצימוקים בעוגה. זהו סיפור שובה לב, שופע חום אנושי והומור סימפתי המתרחש כולו בתוך חנות ספרים.