1. סקר פאנלס פוליטיקס שנערך השבוע עבור "מעריב־סופהשבוע" מכיל שתי בשורות מבחינתו של בנימין נתניהו. אחת טובה, השנייה רעה. הבשורה הטובה היא שנתניהו הצליח לעצור את הסחף השלילי במדדים האישיים שלו. המספרים עדיין שליליים ומסוכנים מבחינתו, אבל המגמה התהפכה וכרגע הוא משתפר, ולא מידרדר. לפני שבועיים ענו 60% שאינם רוצים לראות אותו ראש ממשלה קדנציה נוספת. לפני שבוע המספר הזה עלה ל-66%, מגמה מדאיגה של אובדן 10% תמיכה בשבוע.


השבוע "רק" 58% מהנשאלים לא רוצים לראות את ביבי בתפקיד פעם נוספת. שינוי כיוון בסיטואציה כזו הוא מבצע לא קל. ולכן, ברמה האישית, זה היה שבוע לא רע לנתניהו.




הבשורה הרעה היא שגם כעת ממשיכים הרצוג ולבני להוביל. נתניהו עלה מנדט (מ-20 ל-21), בולי (בוז'י-לבני) ירדו מנדט (מ-24 ל-23), אבל זו עדיין התמונה. את צמצום הפער יש לייחס להופעה הבעייתית של לבני ב"מצב האומה", שבוודאי הניעה כמה ממאוכזבי נתניהו בחזרה לזרועותיו, ולשובו של הנושא המדיני-ביטחוני אל סדר היום, עם הבליץ האירופי, ההצעה הפלסטינית והוצאת חמאס מרשימת ארגוני הטרור באירופה.

לעולם יוכל נתניהו לסמוך על הגויים שייחלצו להצילו. הפלסטינים מומחים במבצעים כאלה מאז ומעולם. הם לעולם לא יחמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות ולהנציח את שלטון הימין בישראל. גם האירופים יפי הנפש ואניני הטעם משתדלים לעשות תמיד את הדבר הכי פחות נכון בזמן הכי פחות נכון כדי לירות לעצמם ברגל. הרי הם למדו מהטובים ביותר (האמריקאים, כמובן).


מה עוד מלמד אותנו הסקר? החיבור בין משה כחלון ליאיר לפיד אכן מניב תוצאה יפה (22 מנדטים), אם כי לא מדהימה. יצחק הרצוג ממשיך להיות מועדפם של כל אלה שלא מעוניינים בנתניהו, אם כי בירידה די חדה משבוע שעבר (ירד מ-35% ל-28%). כל היתר אחריו, בהפרש גדול.


הניסיון של הליכוד להפוך את אביגדור ליברמן לשמאלן נדון לכישלון. מחצית מהנשאלים (48%) רואים בליברמן איש ימין מובהק, 22% מהנשאלים רואים בו איש מרכז-ימין, 9% רואים בו איש מרכז, 8% רואים בו איש מרכז-שמאל ו-6% רואים בו איש שמאל. מעניין מי בציבור הישראלי חושב שליברמן שמאלן.


השאלה המסקרנת של השבוע נשאלה בעניין התבטאויותיה של לבני ב"מצב האומה". 42% מהנשאלים השיבו כי ההופעה הקטינה את הסיכוי שיצביעו עבורה. רק 6% אמרו שההופעה תגדיל את הסיכוי שיצביעו עבור לבני והרצוג. נדמה לי שיש כאן אי אמון בוטה ומוחלט באותה הופעה, שהייתה מוצלחת מאוד מבחינת ההומור, יכולת השליפה, הקלילות והספורטיביות, אבל אומללה לגמרי ברמה הפוליטית.


לעומת ההופעה של לבני, הרי שהסרטון של נפתלי בנט ("לא מתנצל") לא ישפיע באופן מהותי על דפוסי הצבעה. נדמה לי שבשבועות הקרובים נוצף סרטונים, הופעות, פוסטים ופרובוקציות שישטפו את הרשת. נדמה לי שכל מי שמייחסים כוח מאגי לרשת האינטרנט ולמה שמכונה "ניו-מדיה" צריכים להירגע, לאור ההשפעה העצומה שיש לתוכנית טלוויזיה בפריים-טיים של ערוץ 2, אל מול סרטון אינטרנט ויראלי. העתיד שייך לניו-מדיה, זה ברור, אבל ההווה עדיין מורכב. 

הלאה: הידרדרות היחסים בין ישראל לארה"ב תשפיע על דפוסי הצבעתם של 28% מהישראלים. זה גבוה או נמוך? הכל יחסי. לדעתי, אם היינו שואלים שאלה כזו לפני עשור, המספר היה גבוה בהרבה. אבל מדובר, עדיין, בכשלושה ישראלים מתוך עשרה. לא מספר שכדאי לזלזל בו. אגב, האחריות להידרדרות ביחסים מתחלקת (לא שווה בשווה) בין נתניהו לאובמה. 39% מאשימים את אובמה, 29% את נתניהו. נכון, ביבי מנצח כאן את אובמה, אבל ביבי לא מתמודד בבחירות נגד אובמה. מולו ניצבים כאלה שהיחסים שלהם עם ארה"ב טובים מהיחסים שלו: ליברמן, הרצוג, לבני, לפיד.


אחוז ההצבעה המדווח בסקר הזה גבוה, אולי אפילו גבוה מאוד. 72% ילכו להצביע בוודאות, שזה כבר גבוה בכ-5% מאחוז ההצבעה בפעם הקודמת. עוד 17% כנראה יצביעו. ביחד, שני המספרים האלה מנפקים תקווה לגאווה.

 

2. הגענו למנדטים. במצב הקיים, ניצחון דחוק להרצוג ולבני. יחד עם לפיד, כחלון וליברמן, הם מגיעים ל-51 מנדטים. כדי להקים ממשלה הם חייבים את החרדים. אני מניח שהחרדים יהיו על המדף בבחירות הבאות. האם יסכימו לשבת בממשלה אחת עם לפיד מוחלש? כנראה שכן. ומה עם ליברמן? כנ"ל.


הקרע בין ליברמן לח"כ יעקב ליצמן, מספר 1 ביהדות התורה, נמצא בשלבי איחוי. לפני שבועיים ערך ליצמן ביקור תנחומים אצל ליברמן בנוקדים, והם גם שוחחו מעט. מלחמת העולם שפרצה בין השניים לאחר הבחירות לראשות עיריית ירושלים מתפוגגת לאיטה. הגיוני להעריך שעד 17 במרץ תוכרז הפסקת אש, ואולי יהיה אפילו שלום קר. כל אלה אינם בגדר חדשות טובות לנתניהו.


אגב, על פי הסקר הנוכחי גם נתניהו יכול להקים קואליציה. הוא, בנט, ליברמן וכחלון זה 55 מנדטים. החרדים מצטרפים ויש ממשלה. השאלה היא, על מי יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה? נתניהו ממש לא רוצה להיות בידיים של ראובן ריבלין, ועוד במצב שהוא לא המפלגה הגדולה ביותר. ועוד לא דיברנו על הציר כחלון-ליברמן, שחיבתם לנתניהו מזכירה את חיבתו אליהם, ועל החרדים, שהיו שמחים להעניש את נתניהו (אם כי לא יסכימו לשבת בחוץ בשביל זה).


ועוד לא דיברנו על פוטנציאל האיחודים הפוליטיים הנוספים. האיחוד בין לפיד לכחלון, שנמצא עדיין בשלבים וירטואליים, מפתה מאוד אלקטורלית. 22 מנדטים זה הרבה. הסיכוי של השניים, סמל הבורגנות וגיבור הפריפריה, הנסיך הלבן והפועל השחור, להיות הסוס השחור של הבחירות הללו, נראה גדול. לפיד הציג את נתוני קבוצות המיקוד שלו בפני כחלון בפגישתם האחרונה (הם נפגשו יותר מפעם אחת בעבר). כחלון מהסס. תחושת הבטן שלו אינה טובה, אף על פי שגם הסקרים שהוא עורך מראים תוצאות דומות. 



ההימור כאן הוא על כל הקופה. אי אפשר יהיה לחזור ממנו. אני מעריך שהאיחוד הזה יקרה רק במעלה הדרך ורק אם יוכח, בסדרה ארוכה של סקרים עוקבים, שהתשומה האלקטורלית של המהלך משמעותית ומביאה את השניים, משה ויאיר, לטווח נגיעה בלשכת ראש הממשלה. אגב, אמרו משה לפני יאיר. אין מצב אחר. כחלון לא יוותר על היותו מספר 1 בכל רשימה שהיא. לפיד, חבול מהשנתיים האחרונות, יהיה זה שיצטרך להקטין את האגו. נדמה לי שהוא מסוגל לכך.

בסקר השתתפו 507 חברים בפאנל הפוליטי של Panel4All לביצוע מחקרים באינטרנט. הסקר בוצע על מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת במדינת ישראל - מגיל 18 ומעלה. הסקר נערך בתאריך 17 בדצמבר 2014. טעות הדגימה המרבית בסקר זה היא 3.4%.

הטור המלא פורסם ב"מעריב-סופהשבוע"

תיקון:
באחד מהגרפים שפורסמו לצד הסקר נפלה טעות. הגרף השגוי הוסר, ואנו מתנצלים על השגיאה.