קוראים לו יואל נוימן, הוא תושב הישוב יצהר והקרדיט על חשיפת הגזרה השומרונית של פרשיית השחיתות הגדולה של השבוע, שייך כולו לו. נוימן כיהן במשך כמעט 20 שנה כחבר דירקטוריון בחברה לפיתוח השומרון (חל"פ), עד שנזרק ממנה בבושת פנים אחרי שחשף שם שחיתות קשה שהביאה להחלטה שיותר טוב לה, לחברה, בלעדיו.

נוימן הוא אכן נודניק גדול. במשך חודשים ארוכים הוא התריע, שלח מיילים, הפך שולחנות ודרש לנקוט צעדים קשים נגד כל מי שהיה מעורב בהתנהלות שאפשרה למיליוני שקלים, כספי ציבור, לזרום החוצה. הכל מתועד. עם שום דבר מזה אי אפשר להתווכח. לפני למעלה משנה הוא פנה למשטרה עם חומרים שהעלו שאלות קשות כלפי ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, וכלפי מנכ"ל החברה לפיתוח השומרון אז, חיים בן שושן. שניהם נעצרו השבוע. 
 

חלק נכבד מהפרשיות שחשף נוימן גוללו בתחקיר "מעריב" שפורסם בחודש ינואר האחרון. לפני כמה שבועות, אחרי שהגיש תביעה נגזרת נגד כל חברי דירקטוריון החברה ודרש מהם להחזיר עשרות מיליוני שקלים, שהוצאו לפי טענתו שלא כדין, מצא מולו סוללה מרשימה של עורכי דין. המשרדים שנשכרו להיאבק בו – רם כספי, יעקב וינרוט ואחרים - לימדו משהו על עוצמת הלחץ שבו היו שרויים המעורבים, כמו גם על הכסף שהיו מוכנים להוציא כדי למנוע מההליך הזה להתנהל.
 

ועוד מילה לפני שניכנס לסיפור עצמו. מעצרם של בכירי חל"פ שומרון השבוע, העמיד באור מביך את שופט בית המשפט המחוזי מחוז מרכז-לוד, רמי אמיר. אמיר, שבחר למחוק את תביעתו של נוימן על הסף, אך ורק בשל כשלים טכניים ומבלי להיכנס לגופן של טענות, החליט להטיל על חושף השחיתויות הזה עונש שילמד אותו לקח, בסך 85 אלף שקלים. לעניין הזה נידרש עוד בהמשך. 

הוצאות "שונות"

החברה המרכזית לפיתוח השומרון היא חברה פרטית בבעלות המועצה האזורית ו־22 מיישוביה בשומרון. החברה מבצעת פרויקטים שונים בכל הארץ, רבים מהם בתחום הבנייה ובהיקף של עשרות מיליוני שקלים. מסיקה משמש, כאמור, כיו"ר החברה, כשהיישובים שמחזיקים במניותיה שולחים נציג מטעמם לדירקטוריון.
 

חוקרי המשטרה שעצרו את מסיקה השבוע, חושדים כי בתמורה להבטחה שניתנה לו, לפיה המדינה תמחק חובות שחבה לה החברה שהוא עומד בראשה, הוא סייע לסדר תפקידים ולהעביר כספים לאנשים הקשורים לישראל ביתנו. חלק מהחקירה מתמקד בתשלום בסך 250 אלף שקלים, שהעבירה החברה לפיתוח השומרון בחודש דצמבר 2012, זמן קצר לפני הבחירות לכנסת, לחברת "בדק מדיה". 
 

"בדק מדיה" שייכת לאלכס קלויצקי, ששימש בעבר ראש מטה העולים של אריאל שרון ועבר בהמשך לישראל ביתנו. יואל נוימן סיפר בהקשר הזה לבית המשפט, כי כל חיפושיו אחר תמורה שקיבלה החל"פ עבור הכסף ששילמה לקלויצקי, העלו חרס. "מסע פרסום כזה באינטרנט לא היה ולא נברא ואינו עומד על הפרק העסקי של החברה", קבע. 
 

קלויצקי לא היה לבד. נוימן איתר עוד שורה של תשלומים לחברות, שלפי החומר שצבר בהיותו חבר דירקטוריון לא עשו כלום עבור הכסף שקיבלו, ולאנשים פרטיים שהועסקו כביכול כיועצים, בלי אישור העסקה או בלי שהיה בהם צורך, בעלות של מאות אלפי שקלים.
 

כך או כך, ארבעה חודשים אחרי ההעברה הזו ל"בדק מדיה", כונסה ישיבת חירום של ההנהלה המצומצמת של החל"פ. ברקע הישיבה ואווירת הבהילות עמד דוח של חשב החברה שגילה חורים של מיליונים בחשבון, בעקבות פרויקטים שבמקום להזרים כסף פנימה הזרימו אותו החוצה. החשב הציג טבלה והפריד בה בין הוצאות עבור פרויקטים של בנייה לבין מה שהוא כינה הוצאות "שונות" או "נוספות", כשהכוונה להוצאות עבור מטרות שאינן עולות לגמרי בקנה אחד עם חברה עסקית שמבקשת להרוויח. אחד המשתתפים בפגישה זרק במהלכה יותר מפעם אחת לחלל האוויר את הביטוי "שוחד". בנוסף, עלתה בדיון גם השאלה החשובה איך מורידים את הלחץ שמפעיל נוימן ואיך מרחיקים אותו מהפעילות שמתבצעת בשטח. 
 

במקרה נוסף, במהלך שנת 2011 העבירה החברה לפיתוח השומרון סכום של 487,200 שקלים עבור "ייעוץ תחבורה", לחברת ברק רעות השקעות (1992) בע"מ שהייתה בבעלותו של רמי כהן, היום מנכ"ל משרד החקלאות ומי שעצור גם הוא בפרשה. כהן הוא ממקורביו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, והתמודד בשנת 1999 על מקום ברשימת ישראל ביתנו לכנסת. 

השיטה

יתכן שאי אפשר להבין את הנעשה בסיפור הזה מבלי לחזור אל הקשר בין שני העצורים של השבוע בשומרון, גרשון מסיקה וחיים בן שושן, קשר שהולך כמה שנים אחורה אל היום שבו הודיע בן שושן שהוא מסיר את מועמדותו לראשות מועצת שומרון ומעביר את תמיכתו למסיקה.
 

זמן לא רב אחרי שמסיקה נבחר לראש המועצה הוא נדרש למנות מנכ"ל חדש לחברה לפיתוח השומרון, שהוא משמש כיו"ר הדירקטוריון שלה. כשוועדת האיתור שלחה חמישה מועמדים למבחני השמה, לפני שתכריע מי מהם מתאים יותר לתפקיד, היה בן שושן המועמד בעל הציונים הנמוכים ביותר. בין חברי הוועדה היו שהעידו כי מסיקה לחץ לבחור בו למרות הכל וכך אכן קרה. מעניין מכל היה אחד הנימוקים שמצא מסיקה כדי להסביר את שביעות רצונו מהבחירה. "נותן אמון בחיים בן שושן", הצהיר לפרוטוקול, "...מעדיף את הנאמן, הלויאלי, מבין המטרה, שיוכל במידת הצורך לחיות 'בתחום האפור".  
 

בן שושן החל לעבוד תחת מסיקה ומהר מאוד החלו אי הסדרים לצוף. שני דוחות רואי חשבון שבדקו מאוחר יותר את הנעשה בחברה, העלו סיפורים מסמרי שיער על מה שעשתה החל"פ בכספים הציבוריים שגלגלה. 



 יואל נוימן, תושב יצהר, הרדיט על חשיפת השחיתות שייך כולו לו. צילום: מרים צחי

 

מיליוני שקלים אושרו לתשלום עבור קבלנים שכלל לא נראו בשטחי העבודה. קבלן אחד, שלפי הודאתו שלו בהמשך כיבס כספים עבור גורמים בחברה, המשיך לקבל עבודות במיליונים למרות שכלל לא היה קבלן מורשה, ולמרות שכלל לא ביצע את העבודה שבגינה שולמו לו הכספים. עבודות יצאו החוצה בלי מכרזים ובלי לקבל הצעות מחיר, מה שמנע כל יכולת של בקרה על זהות הספקים והקבלנים. חשבוניות פיקטיביות הוצאו עבור עבודות שלא בוצעו ונרשמו לפקודת קבלנים שכלל לא עבדו. כספים במאות אלפי שקלים נרשמו ושולמו לטובת קבלנים שכף רגלם לא דרכה באתרי העבודות. 
 

מיליוני שקלים שולמו בצ'קים שלא צוין עליהם "למוטב בלבד" ונפרעו בצ'יינג'ים ובחברות לניכיון צ'קים. קבלנים חתמו חוזים שהבטיחו להם תמורה מסוימת וקיבלו עליה יותר. קבלן אחד זכה לקבל פעמיים את הכסף עבור אותה חשבונית. פרויקטים שהיו אמורים על הנייר להסתיים ברווח גדול הסתיימו בהפסדי ענק, ובאופן תמוה, איש מלבד נוימן לא חשב שמשהו רע מאד קורה פה.  
 

בתצהיר נדיר בחומרתו, שמצוי בידי חוקרי המשטרה, מעיד קבלן שזכה מהחברה לעבודות בהיקפים של מיליונים, כיצד עבדה השיטה, ככל שהוא מכיר אותה מהמקרה האישי שלו. 
 

"בסמוך לשנת 2009 פנה אליי אדם בשם א' (השם שמור במערכת – ק"ל) והציע שנבצע עבודות בנייה עבור החברה לפיתוח השומרון... על פי ההסכם, א' היה 'מארגן' את התשלומים מהחברה לפיתוח, שלדבריו היו לו בה 'קשרים טובים'. בכל פעם שהיינו צריכים כספים, א' היה מתקשר למנכ"ל החברה, מר חיים בן שושן, וזה היה מעביר אלינו המחאות של החברה לפיתוח השומרון, לפקודת החברה שבבעלותי... 
 

"בדרך כלל לא מסרתי לחברה לפיתוח חשבון בכתב בגין העבודות, אלא א' היה מתקשר למנכ"ל החברה ומארגן את התשלום ללא הגשת חשבונות. כך היינו מקבלים המחאות מהחברה לפיתוח. את ההמחאות היינו פודים אצל חלפן כספים בשם 'אחים נאוי השקעות' לשטרות מזומנים. היה מדובר בסכומים גבוהים שביקשנו... א' היה נוסע איתי לחלפן, ומיד כשיצאתי עם הכסף היו לוקחים ממני חלק גדול מהמזומנים, לצורכי תשלומים שונים לכאורה... 
 

"לדוגמה, המחאה על סך 600 אלף נפדתה במזומן, וכשיצאתי עם מעטפות המזומנים - 350 אלף מתוכם נלקחו על ידי א' וש' (השם שמור במערכת – ק"ל) לצורך 'הוצאות'. למיטב זיכרוני, בסך הכל נפדו מיליוני שקלים בדרך זו. נגד ההמחאות נתתי לחברה לפיתוח חשבוניות של החברה שבבעלותי". 
 

מסמכים שבידי "מעריב" מחברת ניכיון הצ'קים "עולמי נכסים (ב"ה) בע"מ" אישרו את גרסתו של הקבלן בעניין הצ'קים שניכה. בשבעת החודשים שבהם עבד מול חל"פ שומרון ניכה אצלם הקבלן צ'קים בסך כולל של 3.8 מיליון שקל. 
 

בשלב מסוים, הרבה מאוד בעקבות הלחצים שהפעיל נוימן, נשכר רו"ח אסף כהן לבדוק את הדברים. ממצאיו, אחרי עבודה של שנה, היו, כפי שפורט לעיל, קשים. כשכל המבוקרים בו טענו שנגרם להם עוול, נשכר רו"ח רמי אריה לבצע בדיקה שנייה והנפיק דוח חמור עוד יותר. רואי החשבון דיברו במפורש על "התנהגות המהווה מעשים פליליים", על מיליונים שיצאו מהחברה בלי שום תיעוד שמסביר לאן הלכו, על "שימוש בחשבוניות מס לא חוקיות", על "עבירות לפי חוקי מע"מ", על "רישומים כוזבים במסמכי תאגיד", ועל "חשד של מעשים פליליים שנקשרו על ידי הצדדים על מנת להוציא כספים מהחברה שלא כדין, וחשד לעבירות פליליות נוספות שנעשו בהקשר זה". השורה התחתונה של שני רואי החשבון הייתה חדה: לפנות למשטרה ומהר. 
 

אחרי שני הדוחות שהגישו רואי החשבון, ובעקבות החשדות שהלכו ונערמו לצד קריאות להעביר את החומר לרשויות אכיפת החוק, כינס מסיקה ב-10 במרץ 2013 ישיבת מועצת מנהלים מצומצמת ובישר כי "חיים החליט לפרוש מרצון מתפקידו כמנכ"ל החברה לפיתוח על מנת לעצור את מחול השדים". מסיקה, אחרי מיליוני שקלים שהלכו לטייל במחוזות לא ברורים תחת בן שושן ותחתיו, בחר לפרגן. "חיים... שיקם את החברה שהייתה על סף קריסה... והביא אותה לדירוג ולמיקום מצוין בכל הפרמטרים... מגיעה תודה ענקית לחיים". מסיקה גם דאג להגן על בן שושן והעביר פה אחד החלטה לפיה המנכ"ל יצא עם הסכם פרישה נדיב שיכלול סעיף שבו מוותרת החל"פ מראש על האפשרות לתבוע אותו. 
 

נוימן הגיש תלונה למשטרה ומסר את כל החומר שאסף. את דבר קיומה של החקירה הזו חשף לראשונה חיים לוינסון ב"הארץ" לפני כשנה. במקביל, הגיש נוימן, כאמור, תביעה נגזרת נגד כל המעורבים בכל הפרשיות שהציף. מדובר בתביעה שיכול להגיש חבר דירקטוריון בגין נזקים שנגרמו לחברה. אם התביעה מתקבלת, הכספים חוזרים לקופת החברה. הסך הכולל של התביעה הנגזרת הגיע ל־26 מיליון שקל. זה ההפסד האסטרונומי שלטענת נוימן גרמו כל המעורבים לחברה.

כה יעשה לאיש

לפני כחודש וחצי החליט כאמור שופט בית המשפט המחוזי, רמי אמיר, לדחות את התביעה של נוימן על הסף. זה לא שאמיר מצא שמשהו בטענות של נוימן לא נכון או לא מדויק. זה לא שהוא מצא את טענותיו של גרשון מסיקה מוצדקות, כפי שאולי היה ניתן להבין  מההודעה שהוציאו אתמול יועצי התקשורת של ראש המועצה. 
 

השופט אמיר בחר לדחות את תביעתו של נוימן בנימוקים טכניים בלבד, אחרי שמתח ביקורת על האופן שבו הגיש נוימן את התצהיר, על הדרך שבה הגיש בקשה לתקן את התביעה ועל סדר הפעולות שלו, שכנראה לא היה לפי הספר. "למען הסר ספק", כתב, "אין בכך כדי לשלול את הטענות נושא התביעות לגופן". 
 

אם כך היה נגמר והשופט היה שולח את נוימן למקצה שיפורים טכני, ניחא. יתכן אפילו שכך מחייב הסדר הטוב. אלא שהשופט החליט גם להעביר עונש חינוכי מרתיע לחושף השחיתויות הזה, שאלמלא הוא שום דבר ממכבסת הכספים שפעלה בחל"פ שומרון לא היה יוצא החוצה, והטיל עליו הוצאות משפט בסך 85 אלף שקלים. 
 

נוימן, אב לעשרה ילדים, מתגורר ביצהר, חי בצניעות ומתפרנס בקושי. תשלום כזה הוא עונש שאין לו שום יכולת להתמודד איתו. חמור מזה, התשלום שהוטל עליו הוא מסר ברור לכל מי שיבקש לחשוף שחיתות בעתיד, שכדאי לו לחשוב פעמיים. נוימן ערער לפני כמה ימים על ההחלטה. עכשיו הכדור בידיו של בית המשפט העליון. 
 

עו"ד גיל דחוח, פרקליטו של גרשון מסיקה, מסר בתגובה: "ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, מכחיש בתוקף את החשדות המיוחסים לו על ידי צוות החקירה, כפי שהוצגו בדיון בבית המשפט. מסיקה הודף בשתי ידיים את טענות החוקרים אותן הציג התובע המשטרתי ויצא מעודד מהדיון בו קיבל השופט באופן חלקי בלבד את בקשת המשטרה. בדיון קיבל עו"ד דחוח את אישור המשטרה כשציין 'הטענה שלכם שהכספים שהועברו הופנו להתיישבות ולא כספים שהועברו אליו באופן אישי'.

גם טענה זו מוכחשת ואנו משוכנעים שכבר במהלך החקירה תתגלה האמת ויופרכו כל החשדות".  

חיים בן שושן טען בתגובה לפרסום הראשון כי מדובר באוסף של הכפשות חסרות שחר.