לאחרונה הוקרן בערוץ 2 סרטו התיעודי של הבמאי איתן חריס "אם לומר את האמת", העוקב אחר השתלשלות משפט הדיבה של מוחמד בכרי, יוצר "ג'נין

ג'נין", סרט התעמולה הפלסטיני שמומן בכספי הרשות הפלסטינית והאשים את חיילי צה"ל בביצוע פשעי מלחמה.


לאחר שפרסומו של "ג'נין ג'נין" הותר גם בארץ הגישו כמה חיילי מילואים שלחמו בג'נין תביעת דיבה אישית נגד בכרי, תביעה שבית המשפט דחה בתירוץ פורמלי של היעדר "זכות עמידה", כלומר בשל העובדה שרקאדם יחיד יכול להיפגע מדיבה במשמעה המשפטי, ולא קבוצה או ציבור. החיילים ערערו לעליון, והסאגה המשפטית שנמשכת עד היום עומדת במרכז סרטו של חריס.

הסרט הישראלי על הבמאי הערבי הוא, שלא במפתיע, אמפתי וקשוב. למעט חריגות קלות המשמשות כעלה תאנה, הוא מציג את בכרי כגיבור בודד הלוחם מלחמת צדק נגד הממסד הכובש והמדכא. הסרט מלא בקלוז-אפים של פניו המיוסרות והסובלות של בכרי, ומציג בהרחבה את הסבל שהוא עובר בגלל התביעה, מחירו הכלכלי של המשפט וכו'. זאת למרות העובדות הרבות, המוצגות אף הן בסרט, שסותרות את הנרטיב הזה, וכן העובדה שבכרי זוכה לתמיכה גורפת של מוסדות חזקים, כמו הרשות הפלסטינית, סינמטק תל אביב ואנשים חזקים כמו עיתונאים, חברי כנסת ועורך דין צמרת אחד (אביגדור פלדמן), שבסרט נרמז כי הוא מייצג אותו בחינם.  את הסרט של חריס מימנו הרשות השנייה לטלוויזיה והקרן החדשה לקולנוע (כלומר, כספי משלם המסים הישראלי). 

מי שנעדרים מהסרט הם כמובן חיילי המילואים, ובעצם אנחנו. כולנו. הישראלים ששלחו את בניהם, אחיהם והוריהם אל התופת בג'נין. עוד נעדרים לחלוטין מהסרט: הפוליטיקאים ששלחו את החיילים למות בג'נין מתוך ידיעה שאת אותה משימה ניתן לבצע מן האוויר, ללא הרוגים לכוחותינו. שר הביטחון ששלח אז את החיילים אל מותם כדי להציל את חייהם של הילדים הפלסטינים שהוריהם השתמשו בהם כמגן חי פרש לאחרונה מהכנסת, כשהוא מסובך עד צווארו
בחקירות משטרה בגין אישומי שוחד והלבנת הון. אולי יש קשר בין שחיתות ממונית לבין שחיתות מוסרית והפקרת חיי לוחמי צה"ל. על זה צריך לעשות סרט.

בעצם הסרט של חריס הוא מעין סרט המשך לסרט של בכרי עצמו, שצייר תמונה חד-צדדית, קריקטוריסטית בעצם, של המציאות בג'נין, ולפיה חיילים יהודים רעים מגיעים משום מקום כדי לרצוח ללא סיבה את תושבי ג'נין התמימים.

אז ניתן לסכם את השתלשלות הדברים כך: הרשות הפלסטינית מימנה סרט המציג את היהודים כרעים ואת הערבים כטובים. כמה שנים מאוחר יותר, לאחר שמערכת המשפט הישראלי בזבזה הון עתק ומיררה את חייהם של חיילי המילואים בשבעה מדורים של ביורוקרטיה משפטית, מימנה מדינת ישראל סרט נוסף על אותה פרשה, שבו שוב הערבים מוצגים כטובים והיהודים מוצגים כרעים. האם מדובר במדינת סדום או מדינת חלם? כנראה בשתיהן.