פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא אמן. משתנה לנגד עיניו שלו, מצמצם פעילותו הרגילה ומקדיש לילותיו לעולם חדש, שלא הכיר כמעט עד כה. נשמע כמעט מופרך, אבל זה אכן מה שקרה ליוסי פניני (65), עד לפני מספר חודשים מנכ"ל הזרם המשולב במשרד החינוך, שהתפטר מתפקידו הרם ומקדיש את מרבית זמנו לציור. בימים אלה מוצגת תערוכה מעבודותיו החדשות תחת הטייטל "הדהוד" בגלריה של תיאטרון ירושלים בבירה.


בתערוכה עבודות בשמן על בד, המזמינות לעמוד על סוד בעבועי התרחשות פנימית, רבת קולות וגוונים, מתוך השתהות וניסיון לבודד עד דק, בקו ובצבע, את מרכיבי רחשי הלב והדהודם על הבד. והכל בעדינות הנוגעת בכאב ולא מוותרת לו. 

פניני לא נולד אמן ולא גדל להיות אמן. המפגש האקראי עם הקנבס והצבעים אירע לפני כ-20 שנה, במהלך אחד ממחנות הקיץ לנוער יהודי בברית המועצות לשעבר. פניני קבע שעל המדריכים לקחת חלק בפעילויות השונות, ובהיותו נאה דורש ונאה מקיים, הצטרף לחוג לציור. "זאת הייתה אהבה ממבט ראשון", משחזר פניני, "משהו סוחף, כובש, משתלט עלי לחלוטין". 

מאז, ולאורך השנים, ובמקביל לתפקידים הרמים שבהם כיהן במשרד החינוך, המשיך פניני לקיים מעין חיים מקבילים בעולם הציור המופשט, מתמסר לאורך

שעות הלילה במרפסת הסגורה הקטנה בביתו בשכונת קטמון הישנה בבירה, לדיאלוג הולך ומעמיק עם צבעי השמן והבד על כן הציור. לפני כשנה קיבל החלטה נועזת למדי: הוא החליט שהגיע הזמן להפוך את חיי הלילה שלו למשהו יותר רשמי, והתפטר - לתדהמת רבים - מתפקידו כמנכ"ל הזרם המשולב במשרד החינוך: בתי ספר שבהם לומדים ביחד תלמידים דתיים וחילוניים.


מבטא את נבכי הנפש. ציור של פניני. צילום: יח"צ

איש החינוך הקפדן והמסור, חובש הכיפה הרחבה, הרגיש שהגיע הזמן להתמסר לקול אחר, שהפך עם השנים לתובעני ביותר. פניני, המעיד על עצמו שאין לו בעיה להפסיק לעשן לכבוד השבת, מודה ש-24 השעות של ניתוק מהציור, בשל הצווי הדתי, קשים לו כקריעת ים סוף, ורק הידיעה כי מעתה הוא יכול להקדיש לציור את כל ימות השבוע, מספקת לו את הסבלנות להמתין לצאת השבת, כדי לחזור לשפופרות הצבע ולמכחולים.


פניני כבר הציג בעבר את עבודותיו בירושלים, אך הפעם מדובר ביצירות חדשות, המשקפות את יכולתו לצלול עמוק עמוק לתוך ההוויה של הצבעים והצורות.

פניני מעיד על עצמו כי שום דבר מעולמו ודרכו עד כה, לא בא לידי ביטוי בעבודותיו - לא התפילה ולא לימוד המקורות היהודיים. "מה שאני מביע בציורים, אינו משקף את הצדדים האלה בחיי", הוא אומר.


מבט מעמיק יותר בעבודות שנבחרו לתערוכה, מספר סיפור קצת יותר מורכב, על התמודדותו של אדם טוטאלי, באמונתו ובהבעתו המוחשית - בציור. שפת הביטוי של פניני באמצעות הצבעים והצורות משדר תובנה מאוד עמוקה, תוצאה של דרך חייו, אך משוחררת מהכבלים של הביטוי הצורני של אמונתו. לכן בעבודות לא תמצאו דמות דתית ולא רמז לפולחן - אך כפי שפניני אומר: "הציורים הם דרך ארוכה, לפעמים כואבת, של רצון לבטא את נבכי הנפש, עד לרגע שעל הבד הלבן לא יהיה צורך להניח יותר מנקודה אחת בלבד".


לשאלה מה יעשה כשיגיע למקום הזה, פניני עונה בפשטות: "אז אדע שסיימתי עם הציור ואלך לדרכי". 


יוסי פניני -"הדהוד". ראשון-חמישי 16:30 ־ 21:30, שישי 12:00 ־ 15:00, שבת צאת השבת־ 21:30. נעילה: 7.1. תיאטרון ירושלים, מרכוס