השנה החולפת, 2014, הייתה שנה טובה להפקות המקור הישראליות. כרגיל, גם השנה שלטו בערוצים הגדולים תכניות הריאליטי, אבל בערוצי הכבלים, שם המציאות הכלכלית עדיין מאפשרת לא לסגוד רק לאלוהי הרייטינג וההדחות, אפשר למצוא סדרות כחול לבן מקוריות, כאלו שאומרות משהו אמיתי על המקום הזה. שוב גם הוכח שכשסדרה ישראלית טובה, היא מצליחה ליצר באזז גדול, והיא יכולה להיות מענגת וכיפית, וכל זה בעברית. הנה חמש הסדרות הישראליות שבלטו השנה יותר מאחרות (אין חשיבות לסדר): 

זגורי אימפריהעם כל הכבוד לשאר הסדרות הישראליות, מעל כולן ריחפה השנה הסינדרלה מבאר שבע. לא במקרה זכתה סדרת הביכורים של היוצר מאור זגורי, שהגיע מהתאטרון, להצלחה ענקית, כזאת שהופכת לשיחת היום ושוברת את שיאי ההורדות של הוי או די של הוט. היא מצחיקה אבל נוגעת ללב, עממית אבל בלי לוותר על דמויות עמוקות ועגולות. היא סקסית, קצבית ואמינה. התסריט של זגורי, כמו שקורה בדרך כלל עם עבודה ראשונה של אמן, משלבת לא מעט חלקים אוטוביוגרפיים בתסריט, וזה בהחלט ניכר באותנטיות של הדיאלוגים.
והמשחק, אוי המשחק. לצד אסים כמו משה איבגי ושרה פון שוורצה, הציג זגורי גם תגליות כמו שוגה, הלא היא חן אמסלם המוכשרת (שזו בהחלט השנה שלה), וישראל אטיאס. חוץ מזה נינט טייב הוכיחה שבלי קשר לרעשי הרקע שמלווים אותה, היא גם שחקנית טובה, והתפקיד של ליזי יושב עליה כמו כדור פלאפל בפיתה. מעבר לדיון העדתי הצפוי והמיותר שהסדרה עוררה, הג'וקר של הוט מוכיח שסיפור טוב מנצח תמיד, והיא עושה בעיקר חשק גדול לעונה השנייה והמסקרנת, שכבר צולמה ותשודר בינואר 2015.
 

 איש חשוב מאוד: ללא ספק הסדרה המדוברת של המחצית השנייה של 2014, אבל צריך להודות – גם אחת האיכותיות שלה. נכון, בעקבות הפרידה של יהודה לוי ונינט טייב הסדרה זכתה ליחסי ציבור השמורים, בקנה מידה מקומי, לסרטים שקים ז'ונג און תוקף אותם ברשת. אבל הסדרה של היוצרת שירלי מושיוף ("תעשה לי ילד") הצליחה לעמוד בציפיות – ובגדול. הסיבה לכך היא קודם כל יהודה לוי, שנדמה שנתן בסדרה זו את הופעת חייו. המשחק שלו היה משכנע עד הסוף ,והוא צחק על עצמו ועל עולם הזוהר המקומי, בו אתה יום אחד סטאר גדול ורגע אחרי זה יורד עם הכפכפים למכולת השכונתית.

הוא לא היסס להציג את הפחדים שלו, את הרצון לשלמות והחשש ממה יגידו, את הקשר עם המשפחה והסוכנת הצמודה. בבחירה לשחק את עצמו, ובלי שום קשר למשחק הכי פופולרי בברנז'ה:  - 'מה, זה באמת קרה לו במציאות?', לוי הניח באומץ את הנשמה שלו על המגש. הוסיפו  את זה לתסריט המבריק של מושיוף, עליו עבדה יותר מ-5 שנים, ותקבלו מתכון מנצח וכיפי. אי אפשר שלא להזכיר גם את אלמה דישי, התגלית של הסדרה, ששיחקה מצוין, ועוררה דיון מוצדק מאין כמוהו על תעשייה מעוותת ועל חברה חולה, שמכורה ליופי ולרזון.





הניח את הלב על המגש - והרוויח. יהודה לוי. צילום: יח"צ

 מתים לרגע: ההפתעה של הדירוג, סדרה שבאה מלמטה, ללא יחסי ציבור מיוחדים, והתגלתה כממתק ממכר. העלילה מלווה קבוצת סטודנטים מצטיינים לרפואה, שנבחרו מבין 1,000 מתמודדים להתמחות בתוכנית רפואית מיוחדת בבית חולים. לז'אנר סדרות בתי החולים הסטנדרטי הוכנסו גם מוטיבים על טבעיים, ושאלות של  מהם חיים ומוות, לצד היחסים הרומנטיים בין אנשי הצוות הרפואי. למרות שזה נשמע כמו מתכון בטוח לכישלון יומרני, משהו בדרמת המדע בדיוני של היוצרים גל זייד ורוני ידור פשוט עבד.

הסיבה לכך, מעל הכול, היא צוות השחקנים של הסדרה, שעשה עבודה נהדרת. לצד עופר שכטר, אגם רודנברג ויובל סגל, התפוצצו מכישרון בסדרה כמה שמות אלמוניים כמו אביגיל הררי, אדי קבטנר ומאיסה עבד עלהאדי, שהדמות שגילמה הייתה אחת הדמויות הערביות הכי לא סטריאוטיפיות שראיתי בסדרה ישראלית. כמה מרענן לראות שמות חדשים בשוק שבדרך כלל הולך על בטוח, וכמה שזה הוסיף למרעננת הרשמית של 2014. בהקשר הזה חייבים להזכיר את צחי הלוי, שמלא בכישרון וסקס אפיל. למי שמתכוון לראות, כדאי לפנות יומיים שלושה מהחיים, ולהתמכר. זה בדוק.


ממתק ממכר ומפתיע. כוכבי "מתים לרגע". צילום: יח"צ

 תא גורדין: העונה השנייה של סדרת המתח והריגול שוחררה בסוף השנה בבת אחת, כל הפרקים ביחד, בצפיית בינג', ורק על זה לבד מגיע שאפו לחברת יס, שייבאה לארץ את הנוהג האמריקאי המענג, שהוא גם רוח התקופה – הכל מהר ועכשיו. העונה הראשונה של הסדרה שכתבו רון לשם ועמית כהן, וביים דני סירקין, הייתה מותחן מצוין וקצבי, והוכיחה שאפשר לעשות מתח עוצר נשימה ומרתק גם בעברית. תוסיפו לזה את הטוויסט הישראלי שמתאר משפחה של עולים מרוסיה שנשארו להם עניינים פתוחים עם הק.ג.ב, ותקבלו סדרה שכבר נמכרה לרשת NBC האמריקאית, לרוסיה ולדרום קוריאה.

עם כל המעמסה הזו על גבה התמודדה העונה השנייה, והיא צלחה את האתגר בגבורה. התסריט מעולה, גם אם נופל לפעמים לחוסר אמינות (בעיקר בסצנות ברוסיה), אבל רוב הזמן הוא מותח, והדיאלוגים שלו זורמים ואמינים, הרבה בזכות הרוסית שמשתלבת בהם כמו וודקה משובחת. רוב הקאסט נשאר מהעונה הראשונה, וזו בשורה נהדרת כשיש לך את מוני מושונוב, אביב אלוש, הלנה ירנובה, מרק איווניר ונטע ריסקין המאלפת. קאסט של תאטרון. גם דמויות המשנה שהצטרפו העונה, כמו יגאל נאור וישי גולן, עושות את העבודה. אפילו רן דנקר, שהרים הרבה גבות (מודה שגם את שלי) על העבודה הטובה בעונה הראשונה, שומר על רמת משחק טובה.


מתח עוצר נשימה בעברית. תא גורדין. צילום: באדיבות חברת יס

בתולות: הסדרה המסתורית והאפלה של הרשימה, והיורשת החוקית של "תמרות עשן", שכמותה שודרה ב"הוט", והייתה אחת מסדרות המתח הטובות ביותר שנעשו בישראל. כמו "תמרות עשן", שצולמה ברמת הגולן, גם "בתולות" עזבה את אזור הנוחות  של התעשייה בארץ, בואכה הירקון שדרות רוטשילד, וירדה לאילת. הצעד הזה, כך מסתבר, עשה לה רק טוב. סדרת המתח המשטרתית שיצרו שחר מגן ("ילדי ראש הממשלה") ואדם סנדרסון ("זוהי סדום", "לוויה בצהריים") מציגה סיפור טוב ומקורי, כשלאט, לאט, בעדינות ובאיטיות, מתגלים בעלילה פרטים נוספים.

התפקיד הראשי של החוקרת שלי רג'ואן הוא תפקיד הפריצה של השחקנית מגי אזרזר, הבטחה גדולה שמתחילה לפרוע שטרות. עד כה היא הופיעה בעיקר בתאטרון ובכמה תפקידים טלוויזיוניים ("נויורק"), אבל בעיני היא בלטה בסדרה "חברות" של ליטל שוורץ, שם הוכיחה טיימינג קומי נדיר. כאן היא מוכיחה גם יכולות דרמטיות, כשההימור של היוצרים לתת לה את המושכות השתלם, והדמות  שהיא מגלמת היא אמינה, רגישה ואסרטיבית.

בנוסף לכך, גם כמה שחקנים "אלמונים" כמו ששון גבאי (בתפקיד מאוד לא אופייני לו) ואלון אבוטבול מוסיפים משלהם. רועי ניק עושה כאן עבודה טובה גם הוא, ומראה שהוא הרבה יותר מרק האחיין של יהודה לוי, וגם רותם אבוהב בתפקיד הטוב ביותר שלה מזה הרבה זמן, מגלמת בכישרון חוקרת נשית בתוך עולם המשטרה הגברי. הנופים הדרומיים המדבריים מקנים לסדרה מימד כמעט מערבוני, ומוסיפים לה עומק ואמינות. אם היוצרים ישכילו לסגור את סיפור העלילה כמו שצריך, התוצאה יכולה להיות פנינה של ממש. 



פנינה אמיתית. "בתולות" - הוט 3. צילום: יח"צ