יאיר רביבו, ראש עיריית לוד, עומד נכלם מול גופת אישה ערבייה. לא רק כי היא הערבייה המי יודע כמה שנרצחה על רקע כבוד המשפחה בעירו, ולא רק כי זה קרה בזמן כהונתו הטרייה. הרי זה קורה כל הזמן. זה פשוט לא הכי נוח כשזה קורה באמצע השכונה שלך, שכונה יהודית מבוססת.
 

אז זה לא שקשה לצפות בעונה השנייה של "לוד בין ייאוש לתקווה" - הסדרה התיעודית שעלתה אתמול לעונה שנייה בערוץ 8, זה כמעט מאיים. כי האישה הזאת היא בעצם לוד: העיר המוגלתית של המדינה, שמכערת את הפוסטר הציוני. זאת שמסתירים מהאוטובוסים של "תגלית". סוג של גידול סרטני ממאיר, אך לכאורה לא נורא. יש שם דו-קיום, לא? עיר מעורבת וכל זה. אז מה אם היא עומדת להתפוצץ לנו בתוך השכונה, ולהעיף לנו את ההפוך לתוך הפרצוף. 

רגע לפני השקת הסדרה, נוסעים יוצרי הסדרה, אורי רוזנווקס ("אמונה, אדם, אדמה") ואייל בלחסן ("על החיים ועל המוות") ללוד. פעם אחרונה. לפחות בסיבוב הזה. הפעם במטרה להרגיע את התושבים החרדים לתוצאה הסופית. מאז שהחלו במסעם אל מעבה הג'ונגל הלודאי האבסורדי, המצחיק והמפחיד כאחד, בלחסן ורוזנווקס כמעט ולא נפרדים ולא ישנים. אבל לא מדאגה. למרות אווירת הפשע, הסמים וקרבות החמולות, לוד הפכה בשר מבשרם.
 

"מעולם לא פחדנו ולא דאגנו מעיסוק בחומרים טעונים כאלה", אומר רוזנווקס. "בעיקר דאגנו לתושבים וכאבנו את הכאב שלהם. אנחנו באים נקי. מעולם, למשל, לא העברנו לבקשתם של גורמים משטרתיים או בתי משפט חומרים שיש ברשותנו. אנחנו לא עובדים בשביל אף אחד" .

מה היא לוד בעצם, סוג של מדינה אחת לשני עמים, או שתי מדינות לשני עמים?

רוזנווקס: "מבחינה דמוגרפית, לוד מייצגת כרגע את אחוזי הערבים לעומת היהודים במדינה. כך שאם העונה הראשונה התמקדה ברמת המיקרו על העיר לוד, העונה השנייה מתמקדת במקרו, ומציגה מיקרוקוסמוס של המדינה. מראה לנו איך יהודים וערבים היו יכולים לחיות אחרת. לא מופרדים. לא זה לצד זה, אלא ביחד. הלוואי ולוד הייתה כמו עכו - שם יש סגן ראש עיר ערבי. אחרי 5 שנים בעיר הזאת, אני מאמין שאם היו משקיעים בחינוך טוב לכולם, בתשתיות טובות, אם היו נותנים ללוד מעמד של עדיפות לאומית, תושביה היו יכולים להיות השגרירים הטובים ביותר של הדו-קיום בישראל".
 

הישראלי הרדום, זה שרגיל לזפזפ בין חדשות הבידור לדרור רפאל יוצא מהארון, מסוגל לעכל סדרה כזאת?

רוזנווקס: "בניגוד לכל הדוקו-ריאליטי דה לה שמטע, כל ה'בייבי בום', 'מחוברים' והעלק דוקומנטרי שאנשים חושפים בהם את הקישקע שלהם, אנחנו ליווינו דמויות שיש להן מה להגיד. אנשים פוליטיים ואידיאליסטים. אז זו לא סדרה שיכולים לעכל בפריים טיים מצד אחד. מצד שני, יש נתונים מדהימים על מספר ההורדות של העונה הראשונה ב-VOD . מי שקשה לו עם הסדרה הם בעיקר יהודים, כי היא לא מייפה ולא עושה הנחות לאף אחד".
 

היו לכם קווים אדומים שנמנעתם מלחצות?

רוזנווקס: "לא חשפנו את החיים הפרטיים שלהם, אלא את המאבקים שלהם. מאבקי פשע ופוליטיקה. האנשים שורדים ונאבקים, ובגלל זה גם היה להם עניין שנהיה שם. מה שכן, לעולם לא נבטיח להם משהו שלא נוכל לקיים. אנחנו גם לא עיתונאים שמגיעים היום ונעלמים למחרת. אנחנו איתם ומנסים לכבד כל מי שאנחנו עובדים איתו".
 

המציאות ניצחה את התסריט


את ההשראה לסדרה קיבלו בלחסן ורוזנווקס מ"בריק סיטי", סדרה אמריקאית על עיר פשע שאליה מגיע ראש עיר שמתחיל לפעול למען התושבים. לוד, עיר עם היסטוריה מפוארת, ששוקעת בביצה של ביוב וסובלת מדימוי של גטאות פשע, ספק פאבלות, הגירה שלילית וייהוד מוצהר על ידי גרעינים תורניים, למורת רוחם של התושבים הערבים - הייתה המקבילה המושלמת. 

העונה הראשונה התחילה עם כניסתו של האביר, מאיר ניצן, שבא לכהן כראש עיר אחרי שנים שהעיר נשלטה ע"י ועדה קרואה. העונה הראשונה אכן סיפקה את הסחורה. "מההתחלה הבנו שיש כאן סיפור, אבל לא ציפינו שיתחילו מלחמת חמולות. זה מה שמדהים בלוד. המציאות מנצחת כל תסריט שאתה יכול לכתוב", מספר בלחסן.
 

עם סיום הצילומים, נכנסו היוצרים לדילמה: האם להמשיך לעונה השנייה עם פרישתו של ניצן והחזרה לבחירות. "חששנו שזה לא יהיה מספיק מעניין. לא חשבנו שהבחירות יהיו ציר מרכזי בעלילה, שנצליח לשחזר את הדרמה. אבל למזלנו, ערוץ 8 אפשר את זה". 

להפתעתם של היוצרים, מערכת הבחירות, שלבם ניבא שתהיה חיוורת, קיבלה תפנית בלשית על גבול המותחן הפסיכולוגי, כשבערב הבחירות התבצע ניסיון התנקשות מסתורי בעבד אזברגה, חבר מועצה ערבי ואחת הדמויות האהובות בעונה הראשונה.
 

הכל מסתבך כשהספקולציות רצות לגבי החשודים העיקריים בתכנון הרצח. ולא, הפעם לא מדובר בחמולות, אלא בשחיתויות מהסוג שהיו יכולות להיות בסיס לסרטי הקונספירציות המופרכים ביותר. 

ההתנקשות הזאת היא חלומו של כל במאי. לא?

רוזנווקס: "לא במקרה של עבד אזברגה. היינו בהלם. מדובר באדם שהכרנו 3 שנים. אדם נקי כפיים שהתעסק בחינוך. בעונה הראשונה היריות והבלגן היו תמיד על רקע של ריבי חמולות. המצב הזה שיורים במועמד בליל הבחירות, בלתי נתפש. אם זה היה יהודי, זה היה מרים את כל המדינה". 

בלחסן: "כל דבר כזה תופס אותנו בהפתעה גמורה. היינו המומים וזה דבר נורא. גם בעונה הקודמת ישבתי עם בן אדם, דיברנו שעות, ולמחרת הוא נורה. אחרי יום כזה, אתה מגיע הביתה ולא נרדם".
 

מה מטרת הסדרה? לקרב לבבות? לתקן?

רוזנווקס: "בטווח הקצר, לטלוויזיה אימפקט חולף, אבל יש השפעות עומק. הצפנו בתודעה את נושא לוד. גם בתודעה של הקצבת המשאבים בחינוך. גורמים בעירייה אומרים שכעת קל להם להוציא תמיכה. קשה מאד לצאת מהתדמית של לוד. גם מהתדמית של הערבים כאן בארץ. המטרה היא למחוק את הסטיגמות".
 

וזה לא יוצר פעולה הפוכה?

בלחסן: "אנחנו לא משרד פרסום. אנחנו מנסים לספר סיפור משמעותי. לחשיפה יש ערך, כי כך היא נשארת בתודעה ובתקשורת. העונה השנייה, יותר מהראשונה, דווקא יכולה לפתוח את הציבור היהודי להכיר בחלקים האלה בעיר. להזדהות ולגלות אמפטיה. בעונה הראשונה הייתה תחושה שלוד מפרפרת בין ייאוש לתקווה. הפעם יש תחושה שלוד כבר בין תקווה לייאוש. 

רוזנווקס: "במקרה של לוד, אין ספק שאם מאיר ניצן היה מסיים 3 שנים נוספות המצב היה יותר טוב, ואולי לא היינו מגיעים לעונה שנייה. אייל, אגב, אומר שיהיו 5 עונות. לא יודע אם זה רע או טוב. אבל זאת סדרה חשובה. היא מעלה שאלות קשות, וגם את הפתרון. אני מקווה שבסופו של דבר ייפול האסימון למישהו, שרק בשיתוף כל אזרחי העיר, אפשר יהיה להרים את העיר".
 

"לוד - בין ייאוש לתקווה" - עונה שנייה, שני-רביעי, החל מ-29.12, 22:00 , ערוץ 8