צ’ק פוינט: כיצד קרה שמעטפות הכסף החליפו את המתנות?

ברכוני כי יצאתי קמצא בת קמצא. כן כן, המטרוניתא היא הזוכה הבלעדית בתחרות "עשי לעצמך בושות אף שהתכוונת לטוב". או שאולי לא? בשבוע שעבר הוזמנתי, יום אחר יום, לאירועים של אנשים חביבים עלי במיוחד. האחד - ברית מילה. השני - מסיבת זבד בת. רק לצירוף "זבד הבת" שווה להקדיש פרק בחיים: שם העצם "זבד", כך קראתי, מופיע פעם אחת ויחידה במקרא, כפי הנראה במשמעות של מתנה. במקום אחר מופיע "זבד" כתרכובת אורגנית המופקת מהפרשות של מערכת הרבייה של בעלי חיים ממשפחת הגחניים. יפה. היה שווה לבוא לעולם כנקבה, אבל זה לא מה שרציתי לומר. אני חוזרת לאולם שבו נערכו האירועים.

הגעתי שמחה וטובת לבב. לבואי קדמה השקעה גדולה מאוד בקניית המתנה. אמרתי לעצמי: "אותך לא זבדו, כך שלא היו הזדמנויות להשקיע בך. תשקיעי!". אכן כך היה. התרוצצתי בין חנויות כדי לקנות מתנה שתהיה גם שימושית, גם מעניינת וגם כזו שתעיד על תשומת לב. לרך והרכה הנולדים קניתי מתנות משלהם, וגם את האחים הגדולים לא הפקרתי. פרט לעטיפה נאה, המתנות היו עטופות במחשבה. אני לא נאיבית. אני יודעת איך זה פועל. מכירה היטב את הדיבור על כמה נביא והאם צריך או לא צריך לכסות את המנה. זה כל כך משעמם אותי, עד שאני אפילו לא מרחיבה על זה.

אף שידעתי שיש סיכויים מועטים שאפגוש עוד הרבה אנשים עם מתנות, באתי עם החבילה כמו הדודה מאמריקה. "יוהו!" נפנפתי בידי הפנויה בעליצות באירוע הראשון לעבר היולדת, "מזל טוב!". חיפשתי מקום להניח בו את המתנה - ואין. יש רק תיבה קטנה שלתוכה עמדו המוזמנים ושלשלו, בזה אחר זה, מעטפות. במקרה הטוב. במקרה הרע הם עמדו בכניסה לאולם ושאלו למי יש עט, ביקשו מבעל האולם מעטפה ודחפו לתוכה שטר. ברישול מובהק שרבטו "מזל טוב" על המעטפה וזהו. תם חובם כלפי החבר החדש שבא לעולם. הנה הבנתי את הבחירה בשם הפועל הלא אטרקטיבי "לשלשל" כאשר מדובר במעטפה.

עמדתי נבוכה כמו שהרבה זמן לא הייתי. נודניקית, חבטתי בעצמי, היית חייבת להיות מיוחג'ת? חייבת לתת לעולם שיעור במהי מתנה אמיתית ומה לא? אני יכולה להישבע שלא הדמיון שלי הוא שיצר את המבטים של מי שהסתכל. "יואו, איזו מבוכה", מצאתי את עצמי מצטדקת מול אורחים נוספים. "אני היחידה שהביאה מתנה".

המחוספסים שבהם ענו בישירות: "מי מביא מתנה היום? את רוצה שיגידו שאת קמצנית?". הפחות מחוספסים שלחו בי מבט מלא חמלה ואמרו: "תעשי מה שנוח לך". הבנתם? מה שנוח לי! בהחלט. נוח מאוד לרוץ בין חנות לחנות כדי להרכיב מתנה אוהבת. הכי נוח שיש. הרי יש לי ים זמן פנוי, ו-18 שעות העבודה שלי ביממה מותירות לי זמן להיות קניינית של מתנות. נוח. ואני לא יכולה שלא לתהות כאן, על גבי במה מכובדת זו, איך קרה שהתהפכו כך היוצרות. מזל טוב לכולכם. ותודה שבחרתם בי לקבלת הפרס. תביאו מתנה לטקס, לא צ'ק. כן?

עיתונאי קטן שלי / יאיר ויץ (בן 11.5)

מצד אחד, אני לא מבין למה כשאנשים תורמים, הם צריכים לקבל על זה תמורה. תרומה היא תרומה, לא? מצד שני, כנראה ככה מדרבנים אנשים כן לעשות משהו טוב. אני מתכוון לזה ש-א. בישראל יש המון עניים 2. בישראל יש המון מי שעוזרים לעניים (לאו דווקא הממשלה, אם אני מבין נכון). למשל, ארגון פתחון־לב שנותן סלי מזון. עכשיו, לקראת ראש השנה, הארגון הזה יצא עם קפטן נבחרת ישראל ערן זהבי בקמפיין שקורא לכולנו לקנות צמידי EZ7, כחלק ממיזם “שווים”, ב־10 שקלים לצמיד. בכסף יקנו סלי מזון ויעבירו לנזקקים. כל מי שיתרום 50 שקל לארוחת חג לנזקקים, יקבל חמישה צמידים ויוכל להיכנס לתחרות (צריך לספר מה הייתם אומרים לזהבי אם הייתם פוגשים אותו). המנצח יזכה בטיסה זוגית לסין ולאירוח במשחק של זהבי. אפשר לתרום ארוחת חג למשפחה נזקקת באתר של פתחון־לב, או לרכוש חמישה צמידים באתר CHINABUY, בסניפי סופר ברקת, בסניפי רשת ורטהיימר ספורט ובסניפי רשת אופיס דיפו.

אתר פתחון־לב: www.pitchonlev.org.il.

המלצת תרבות

בכל יום שלישי בשעות אחר־הצהריים נערכת פעילות אמנותית, יצירתית וחווייתית בגלריות מוזיאון תל אביב לאמנות. מאז השתלטה הטכנולוגיה לנו על החיים נשמעים כל כך הרבה תלונות ומענות על קצרים בתקשורת, עד שאולי כדאי לעצור לרגע ולהניח הכל בצד. הפעילות משותפת להורים ולילדים וכוללת סיורי אמנות, הפעלות, משחקים, יצירה וצפייה באמנות בנושאים מגוונים, החל מצבעים, דרך צורות ונופים ועד דיוקנאות. בשלישי הקרוב תיערך הפעילות במתכונת חדשה: חוויה ויצירה בטבע דמיוני במסגרת סדנת ציור. 

"טבע עם הרבה צבע", מוזיאון תל אביב לאמנות. מחרתיים (27.9) ב-17:00-18:30. לבני 5-8 בליווי מבוגר. מחיר הכניסה לילד או למבוגר: 30 שקל. מספר המקומות מוגבל ויש לרכוש כרטיסים מראש בקופת המוזיאון. טלפון: 03-6077020