מיכל דליות, מגישת תכנית הייעוץ להורים ב"רדיו ללא הפסקה", הסבירה לעודד בן עמי מה צריכים לעשות ההורים כדי להקל עליהם את המעבר החד: "בתקופה הזו אין את הצ'אנס להחלקה הדרגתית לכיוון השגרה כמו בסוף החופש הגדול. מתעוררים בוקר אחד וצריך ללכת לגן, למשפחתון או לבית הספר. צריך לגרום לילדים לתזוזה. חלק גדול מההורים הצעירים של היום מקווים לקבל שיתוף פעולה מהילדים. הם חושבים שהילדים יקומו מהמיטה וילכו לישון מתי שהם אומרים להם. זו לעתים האין-אונות של ההורות הצעירה. פעם הילדים פחדו מההורים. היום הם גדלים כנסיכים, אז מה פתאום שישתפו פעולה? הם יעשו מה שבראש שלהם".
"אני לא רוצה שהילדים יפחדו, אבל אני כן רוצה שההורים יידעו שיש מצבים בהם הם, ההורים, צריכים לגרום לדבר לקרות", הדגישה דליות. "אם אני רוצה שהילד יהיה במיטה ב-21:00 בערב ו-21:30 יפסיק לשחק בטלפון וילך לישון, אני צריכה לדעת שיהיה לו קשה לעשות את זה, כמעט בלתי אפשרי. לכן אני צריכה להיות אקטיבית. כאימא שלו, כמי שיודעת יותר טוב ממנו מה נחוץ לו, כמי שמבינה כמה שעות שינה הוא צריך, כמי שיודעת כמה מחר יהיה לו קשה, אני אוודא שהוא במיטה. וגם בגיל 11, 12 או 13 אני יכולה לגרום לזה לקרות. אני כן יכולה לקחת לו את הנייד אם לדעתי זאת הבעיה".
"פעם הילדים היו קוראים ספר עם פנס מתחת לשמיכה וההורים העלימו עין, כי לקרוא זה חשוב. ההורים אולי אפילו היו גאים בזה, שהילדים קוראים עוד חצי שעה או שעה ונרדמים", הזכירה דליות. "היום הם עם הטלפון הנייד, שבו נמצאת התקשורת החברתית שלהם, וקשה להם מאוד להפסיק ולהתנתק. כאן ההורה צריך להיכנס לתמונה, להיכנס לפעולה ולגרום לזה לקרות. לא אמורים לצאת בזה כעס או טרוניה".
"צריך נחישות ועמידה על שלנו. כמו בדברים אחרים דוגמת תזונה והליכה אל הכביש. זה המקום שלנו ההורים, גם אם הילדים לא שבעי רצון וגם אם זה קשה להם לגמרי. להכניס אותם. גם אם זה להחזיק להם ביד ולהוביל אותם. גם אם זה לקחת להם את מה שמפריע להם. זה לבוא ולהגיד אני מתעקש, כי זה לטובתך, גם אם אתה מתנגד וכועס עליי".