אני אמא לבת שלוש וחצי ובת שנתיים. הגדולה מאוד רגישה לכל קרבה ומגע ביני לבין בעלי, כמו חיבוק, נשיקה, אפילו אם אנחנו יושבים אחד ליד השני. הסברנו לה שזה בסדר שאבא ואמא עושים ככה, אבל היא נלחצת ומבקשת שלא נעשה את זה, כי לא נעים לה. היא נשכבת על הרצפה וצועקת. שאלתי אותה מה מפריע לה, והיא אמרה שזה מגעיל אותה. מה לעשות?
“כששואלים ילד כל כך צעיר ‘למה’, נדיר שהוא עונה את התשובה האמיתית. יכול להיות שזה באמת מגעיל אותה. אני מניחה שהיא שמעה על זה ממקור חיצוני, מילדה שאמרה שזה מגעיל או ממקום אחר, אבל אין לה יכולת להבין נושא של אינטימיות בוגרת, והיא מגיבה לפי מה שנדמה לה שזה אומר, או לפי מה שהיא חושבת שאחרים רוצים לשמוע. אם היא נבהלת או נגעלת, אין מה לעשות עם זה, אין מה לנסות להבין למה. היא נמצאת בגיל שבו ילדים עוברים התפתחות פסיכולוגית ניכרת. אגב, בגיל הזה הבנים רוצים להתחתן עם אמא והבנות עם אבא. הם למעשה רוצים לשים חזקה על ההורים. זה עניין של שליטה. היא רוצה שכל אחד מכם יהיה שלה, וברגע שהיא רואה אתכם יחד, היא רוצה שהאהבה שלכם תגיע אליה ולא אחד לשני. זו מחשבה תמימה. לא נעים לה שתשומת הלב של ההורים מופנית אחד לשני ולא אליה. המסר לילדה צריך להיות מאוד ברור: אמא ואבא אוהבים, יש ביניהם אינטימיות, ולאינטימיות הזאת, הילדים לא נכנסים. את יכולה לספר לה שנוסף להיותך אמא שלה יש לך עוד תפקידים בחיים, ואחד מהם הוא היותך האישה של הגבר שלך. זה שהיא נשכבת על הרצפה וצועקת לא נובע ממצוקה, היא מנסה לגרום לכם להפסיק. אל תתנו לה”.
אני סבתא לילד בן חמש, שבגן מאוד מרוצים ממנו מבחינה חברתית. בשבועיים-שלושה האחרונים הילד חזר להרטיב במיטה בלילה, וההורים מעירים אותו שילך לעשות פיפי. אתמול היה מקרה בגן שהדליק נורה אדומה אצל הגננות וגם אצלנו. הוא לקח כרית ושם אותה על הראש של ילד אחר. עד כמה אנחנו צריכים לדאוג?
“ראשית, אם מעירים ילד באמצע הלילה לעשות פיפי והוא קם בבוקר יבש, זה לא נקרא שהילד גמול. זה ילד שאמא שלו ואבא שלו קיבלו אחריות על ההשתנה שלו, אבל הוא לא הסדיר את הגוף שלו, כדי שאם השלפוחית מלאה, הגוף יעיר את עצמו. אם לאחרונה גם מעירים אותו לפיפי והוא עדיין מתעורר רטוב, זה קורה אולי כי שקר לו לפנות בוקר. שנית, בגן מישהו עצבן אותו, והוא התפרץ באלימות, אבל אני לא יודעת אם זה קשור. אני הייתי מחפשת כמה דברים. הראשון הוא מה קרה לפני שלושה שבועות. השני, לבדוק אם זו התפרצות אלימה יחידה או שהיו עוד כמה ולא סיפרו לכם. צריך יותר מידע כדי להבין מה עובר עליו. אני ממליצה ללכת לייעוץ משפחתי אצל יועץ משפחתי מנוסה, שבו יבדקו עם הילד לעומק מה עובר עליו. בו־בזמן ההורים צריכים להתחיל איתו תהליך שבו הוא מקבל אחריות על הפיפי שלו בלילה. זה אפשרי וצריך לעשות את זה”.
יש לנו ארבעה ילדים - בת 8 וחצי, בן 7, בן 4 ובן חודש. הבן השלישי היה הילד הקטן של הבית כמה שנים, פינוקי, המלך של הבית. יש לו גם מחלת עור שהחמירה עם השנים, ועוד יותר היינו סביבו וטיפלנו בו. מרגע שנולד התינוק, חל שינוי לרעה בהתנהגות שלו. הוא נהיה סרבן, לא ממושמע, חסר סבלנות ועצבני. איך לפתור את זה?
“הכעס של הבן מופנה כלפיכם, כי אתם הבאתם את התינוק הביתה. לידת התינוק העצימה אצל הבן כל מיני דברים. קרתה בחייו דרמה, אפילו טרגדיה. הוא עבר טלטלה רצינית, שהפרה את ההרמוניה של הבית. לידה של אח זה שינוי מאוד רציני בחייו של ילד. אפילו ברמה של אמא שמחזיקה את התינוק ביד ולא יכולה לגשת אליו. עבר עליו משהו עמוק מאוד. הוא היה בעל השליטה והעוצמה בבית, כולם היו סביבו, נותנים לו תשומת לב, מוותרים לו והוא הקובע. כרגע זה מועצם בגלל לידת האח ובגלל ההתפתחות הטבעית שלו כבן 4. השתנה המקום שלו במשפחה, והוא צריך להתרגל למצב החדש. זה ייקח לו כמה חודשים, ובסוף הוא יתרגל. אתם צריכים לעבוד על עצמכם, להתמודד נפשית עם הקושי שהוא עובר, בלי לנסות לפצות אותו ולפנק אותו כל הזמן. בו־בזמן צריך לחנך אותו להתאפק ולהעביר לו מסר מאוד ברור שיש דברים בבית שלא עושים, כי אלה החוקים של אמא ואבא”.