לפני כמה ימים חזרתי מנסיעה קצרה מדי לחו"ל. כזו שאפשרה לי לעלות לטיסה בפעם הראשונה מאז שהפכתי לאמא בקלות ובמהירות, לבד, בלי מיני בוס, בלי עגלות, בלי חרדות ובלי להפוך את התיק שלי למזנון נייד. בשנתיים האחרונות אני טסה אך ורק עם ילד קטן ושכחתי לחלוטין שטיסות יכולות להיות קלילות, שקטות ונעימות. נכון, זה אוטובוס מעופף, האוכל לא טעים והאנשים לא תמיד מריחים טוב אבל רק אמא שטסה לפחות פעם אחת עם ילדים תדע להעריך טיסה כזו של כמה שעות.

פעם אהבתי לטוס. מאז שמיני בוס הגיע לעולם התמזל מזלי לטוס לכמה חופשות יחד איתו אבל מסתבר שמהרגע שאת אמא - נסיעה לחו"ל דורשת התארגנות שמזכירה יותר יציאה למלחמה, רק עם מגבונים. אני תמיד מעריצה אמהות שעולות לטיסה עם תינוקות כשהן רגועות, הערצה אמיתית לעובדה שהן פיתחו פני פוקר חזקות. שלא יעבדו עליכם, כולן משקשקות מבפנים. אולי לשבת שש שעות בכיסא שמיועד לאנשים בגודל של פודל קטן זה לא המצב האידיאלי לבני אדם אבל לשבת בכיסא כזה עם תינוק וכ-200 אנשים ששונאים אותך עוד לפני שהתיישבת ורק מחכים שיתחילו צרחות כדי לשגר לעברך מבטי שנאה זו חוויה שגורמת לך לרצות לחיות את המשך חייך בין חדר השינה שלך לג'ימבורי הקרוב לביתך. ולמרות זאת אני עדיין אוהבת לטוס עם הבוס, כי חופשה זה כיף גם אם את מבלה את רובה בחיפוש אחר מקומות שמגישים בולונז לילדים. פשוט למדתי לעשות אז זה נכון, או שפשוט למדתי להדחיק.

***

קודם כל, וזה הטיפ הטוב ביותר שאני יכולה לתת: לא להתרגש. גם אם את נוסעת עם שבט של 18 ילדים מתחת לגיל 4, גם אם כולם צורחים ביחד ונתלים מתקרת המטוס וגם אם אנשים מתחילים לקלל בקול רם, אל תתני להם לראות אותך מזיעה. המבט שאת צריכה לעבוד עליו משלב בין מבט מתנשא של צפונית שערס עם גופיה קרא לה נשמה לבין המבט העצבני של הערס שאותה צפונית הסבירה לו שהיא מעדיפה לוותר לנצח על הפוך עם חלב 1% מאשר לתת לו את הטלפון. כן, היו טיסות בהן מיני בוס בכה ואני בכיתי יחד איתו כי נגמרו לי הרעיונות להרגיע אותו - אבל זה קורה. בכל טיסה. גם אנשים שטסים ללא ילדים יכולים להפוך למפגעים חברתיים, תשאלו את הנוסעים בטיסת השוקולד.




נשאר הפעם מחוץ לטיסה. צילום אילוסטרציה: ingimageASAPנשאר הפעם מחוץ לטיסה. צילום אילוסטרציה: ingimageASAP

הדבר השני הוא לארוז כמה שיותר בגדים להחלפה. לא לילד, לעצמך. לצערי התחלתי עם ההרגל הזה מאוחר מדי, אחרי טיסה בה נפלט עלי בלי רחמים בקבוק שלם של תרכובת מזון לתינוק ואילץ אותי לשבת שעתיים כשאני מריחה ומרגישה כמו מישהי שנרדמה בטעות בתוך תעלת ביוב. אמנם בגדים להחלפה לא יצילו אותך מהריח אבל לפחות תהי מסריחה ויבשה.

***

עוד דבר חשוב זה בידור שקט. לקנות צעצוע חדש בדיוטי פרי זה תמיד רעיון טוב, כל עוד לא עושים את הטעות הפטאלית של לקנות אמבולנס עם סירנה בדציבלים של מועדון לילה. טיסה כזאת, אגב, כוללת ילד שלא מפסיק לצרוח, ניסיונות שכנוע להוציא את הבטריות מהצעצוע המקולל וחיפוש אובססיבי אחר חלון שנפתח ומאפשר לי לקפוץ החוצה. מצד שני, אחרי קריאה בלופ של "האריה שאהב תות" 32 פעמים ברצף, תותים הם אורחים קבועים בסיוטים שלי, אז אני לא יודעת מה עדיף. זה אולי לא גורם לי להישמע כמו אם השנה אבל טלפון טעון לחלוטין- רצוי שניים, עם כמה שעות של סרטים מצוירים הם הדבר הטוב ביותר שקרה לי בשנתיים האחרונות.

תבינו, גם הורים רוצים לישון בתנוחה בלתי אפשרית בתוך כיסא מטונף ולקום עם צוואר תפוס בחוף אקזוטי, פשוט אין לנו ברירה, אנחנו לא יכולים לשחות עד יוון או לעשות סאפ עד קפריסין, לשלוח את הילדים לבטן המטוס יחד עם הכבודה זה בעייתי ואני עדיין מחכה שימציאו מכשיר שישגר אותי ישירות למיטת שיזוף עם מרגריטה ביד. כנראה שגם בנסיעה הבאה שלי הנוסעים יצטרכו לסבול אותי ואת מיני בוס, תגידו תודה אם כל מה שתשמעו בטיסה הוא "עוגה עוגה" בלופ בלתי נגמר שיגרום לכם לחשוב על עוגות כל הטיול, אמנם אני עלולה להיות אשמה בהשמנה שלכם אבל באמת שזה יכול להיות הרבה יותר גרוע.