ממשיכים להתרסק, כואב הלב. אבל שלא תהיה לאף אחד ואחת טעות: לספורטאים ולספורטאיות כואב יותר. ארבע שנים הם עבדו בשביל הרגע האולימפי שלהם, המציאות ניפצה להם את החלום בפרצוף. להפסיד בג'ודו למתחרים שרוב הציבור לא מכיר את המדינות שלהם, והם מדורגים הרחק מהתקוות האולימפיות שלנו, זה סוג של התרסקות. שני הרשקו, מאמן הנשים בג'ודו, חייב לשאול את עצמו היכן טעה בהכנות, כי שירה ראשוני וגילי כהן לא היו מוכנות לקרבות. כהן, שעלתה לסיבוב השני אוטומטית, נראתה חסרת אנרגיה לחלוטין ולא הצליחה להגן טקטית על יתרון העונש לחובת יריבתה. ואנחנו עוד פנטזנו על רבע גמר לפחות.



השערורייה עם גולן פולק גדולה הרבה יותר. מאז שהתפרסמה ההגרלה, דיברו אתו על היריב הגרוזיני המאיים. שכחו שיהיה מישהו בדרך לגרוזיני. אז גולן עלה למזרן בשביל להשתזף. פולק חלש בתרגילים בפלג הגוף התחתון, גם אם הוא מדורג שביעי בעולם. לשם כיוון היריב. לגרוזיני בסיבוב הבא שלום, הוא לא מתגעגע.



תמיד חיפשנו קיצורי דרך. חשבנו מה יקרה לגילי עם הפלא מקוסובו ועם השוטר הרוסי. מי בכלל ספר את אפריקה? התברר אתמול שגם שני הרשקו לא התלהב מהיבשת השחורה. יו"ר איגוד הג'ודו, משה פונטי, ג'ודוקא אולימפי בלוס אנג'לס 84', ומאמנו של אורן סמדג'ה בברצלונה 92' (ארד, עם חמישה איפונים) ואטלנטה 96' (אורן הגיע נטול ברך), לא התיר לשבעת הג'ודוקות שלו להתראיין לפני ריו.



זו הייתה המשלחת האיכותית ביותר ששלחה ישראל למשחקים אולימפיים, אחרי שאספה כ־70 מדליות בארבע השנים האחרונות. פונטי החליט להחביא אותם, אולי הוא ידע מדוע. גם פונטי יודע שהמינימום בשלושה מתחרים הוא 5-4 ניצחונות. אבל שלושה כבר בדרך לישראל אחרי פחות משבע דקות ביחד על המזרן.


היום מגיע תורו של שגיא מוקי בעד 73 ק"ג. הוא פצוע בגבו. אומרים שהוא נראה טוב, אבל את זה אמרו גם על חבריו. הצוות של "אוכלי הראשים", פסיכולוג ופסיכיאטר, עובדים על הארבעה שנותרו שעות נוספות כדי לסדר להם את המוח. לא בטוח שהם יצליחו למחוק להם את התמונות של שלושת הקרבות הראשונים. שני לחוץ בטירוף, כל הקריירה שלו עומדת עכשיו על ירדן ג'רבי ולינדה בולדר. היחסים בין המאמן לחניכותיו לא משהו. אז אולי "אוכלי הראשים" יצליחו בשיחות חירום לתקן משהו. לא בטוח שיצליחו.



אורן סמדג'ה ושגיא מוקי מכירים כל החיים. אורן מאמן אותו מאז גיל הגן. הם רשמו הצלחות, בקבוצת המשקל שבה הביא אורן ארד מברצלונה (שני ק"ג פחות) וכסף מאליפות העולם בהמילטון בקנדה (אורן העלה משקל ל־78 ק"ג, לאליפות הזו). עכשיו שגיא זה השיא שלו כמאמן, בטח הבוקר. אם הפציעה אינה חמורה (כמו בלט, או פריצת דיסק למשל), אולי יצליח למחוק מחניכו את הדיסקט של הכאבים, חמש דקות בכל פעם. בג'ודו כולם פצועים, בדרגות חומרה שונות. אריק זאבי הביא מדליות בלי כתף בכלל. היום נראה ממה עשוי שגיא מוקי. קודם כל שינצח קרב, אחרי זה נספור אחד אחד.



בבריכה המשכנו לטבוע. אין טענות ליעקב טומרקין, המירוץ ל־100 מ' גב זה לא המשחה החזק שלו. הציפיות ממנו הם במרחק הכפול, שהוא טקטי יותר, והוא מוכר כשחיין שיודע להתחרות. גם בלונדון היה חלש ב־100, אבל סיים 7 ב־200 מ'. כשעמית עברי לא הצליחה ב־ 100 פרפר, אמרו לנו: 100 מ' חזה, זה השוס אצלה. בסדר, אז אמרו. נכון שהסגנון הזה הביא אותה לריו, אבל היא אינה בכושר שיא בתקופה האחרונה, התוצאות בהתאם. נא להוריד רמת ציפיות למרחק הכפול.



הלחץ על חברי המשלחת שלנו הוא עצום. כל מי שמתחרה, מאכזב. דודי סלע אמנם עבר סיבוב, אבל אתחיל להתלהב אם יגיע לרבע גמר. 8-1 שקול לגמר בענפים העיקריים כמו שחייה, אתלטיקה והתעמלות. דודי מקצוען ותיק ושחקן דיוויס ותיק. להתלהב מניצחון בסיבוב הראשון זה קצת מוגזם, גם אם שאר ספורטאי המשלחת מתרסקים על הגבות.