רבע הגמר השני מפגיש בין פרנה ברנקה לבירה בלגית ובין ג'ין הולנדי לליקר עלום מקוסטה ריקה

ארגנטינה-בלגיה מצד אחד בלגיה, המדינה המנומנמת למדי, אבל עם מסורת בירה ותרבות קולינרית ענפה ומרשימה. מהעבר השני הטמפרמנט הדרום אמריקאי של ארגנטינה עם הסטייל הכי אירופאי שיש. "פריז של דרום אמריקה" מכנים את בואנוס איירס. אין ממש משקה לאומי המיוצר בארגנטינה ומוכר בעולם, אבל יש כמויות של פרנה ברנקה, אותו קסם איטלקי מריר שבארגנטינה כבר מזמן לא שותים אותו רק בכוסית קטנה בסוף הארוחה. נכון שבמקור מדובר בדז'סטיף שהתחיל בתור תרופה, אבל בארגנטינה פשוט מטורפים על פרנה ושותים אותו בכל דרך אפשרית, כולל השילוב הפופולרי והמזעזע של פרנה עם קולה. מבחינתי רק על חילול הקודש הזה הם מקבלים כרטיס אדום. את בלגיה ייצגו כמובן הבירות, וכנראה בראש ובראשונה בירות המנזרים, אותן בירות כבדות, סמיכות, מתקתקות ועשירות בטעם ואלכוהול. בירות מאוד מרשימות, אבל מהז'אנר שאחרי חצי ליטר אתה כבר מתחיל להתאמץ כדי לשתות אותן. בארץ אנחנו מתים על הסגנון הזה, ושותים (יחסית, יחסית) הרבה מאוד בירות מנזרים כבדות, אף על פי שמדובר בסגנון שמאוד לא תואם את מזג האוויר שלנו. זה משחק שקשה לי להכריע בו: הפרנה אהובי הוא  אזרח כבוד בכבד שלי, אבל על הקטע עם הקולה אני לא מוכן לסלוח. בירה היא "דם מתמשך, מאהבת מתמשכת" כמו שבוקובסקי ניסח זאת הכי טוב, אבל אני בטוח שגם הוא לא דיבר בירות מנזרים משוכללות ומעייפות. המשחק נכנס להארכה, ובלגיה מבחינתי לוקחת ב-1:0 קטן בזכות סטלה ארטואה, שמוכיחה שאם הם רוצים, הם יודעים גם לעשות לאגר כמו שצריך, שאפשר לשתות כמו מים.

רק בלי קרח בבקשה. פרנה ברנקהרק בלי קרח בבקשה. פרנה ברנקה
רק בלי קולה בבקשה. פרנה ברנקה קוסטה ריקה-הולנד איך לומר, לא בדיוק קרב ענקים. אם כבר להיות בקוסטה ריקה, עדיף לשתות איזה משהו שמגיע מאחת השכנות. בכל זאת, תחקיר קטן העלה כי Cacique Guaro הוא ליקר, המיוצר בקוסטה ריקה ע"י ה-Fabrica nacional de Licores, גוף ממשלתי שהוקם כדי להילחם ביייצור המחתרתי של Guaro, והוא מייצר את הברנד החוקי היחיד בקוסטה ריקה. המשקה מיוצר מקני סוכר, סביב ה-30% אלכוהול, וטעם נייטרלי למדי, מה שהופך אותו אידאלי לקוקטיילים. בהולנד המצב כבר הרבה יותר טוב, גם אם לא מדובר במדינה הכי מרגשת באירופה. אבל בהולנד יש בירה טובה- גרולש, הייניקן (שום קשר להייניקן שאנחנו מכירים מהארץ), יש וודקה נהדרת (קטל 1), ליקרים, ומעל הכל- חנייבר (Jenever), האבא הקדום של הג'ין, שככל הנראה נמכר בתור תרופה כבר בסוף המאה ה-16. זה משקה ייחודי, טעים להפליא, ובניגוד לג'ין שיכול להיות מיוצר בכל מקום בעולם, לחנייבר יש הגדרות וחוקים מאוד ברורים ונוקשים. נרחיב על זה יותר בחצי גמר, בהנחה שהולנד עולים. במונדיאלכוהול שלנו אין פה בכלל שאלה, הולנד עולה בקלי קלות לחצי גמר, וקוסטה ריקה חייבת לי שעה מהחיים שבזבזתי באינטרנט בניסיון להבין מה הסיפור של הגוארו הזה.