מייקרס מארק, ברבן ייחודי ומרתק, חזר לארץ אחרי היעדרות ממושכת. מירה איתן מרימה כוסית לכבודו
מירה איתןמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
מייקרס מארק, ברבן ייחודי ומרתק, חזר לארץ אחרי היעדרות ממושכת. מירה איתן מרימה כוסית לכבודו
אני לא מתה על ברבן. הוא קצת מתוק לי, כנראה בגלל התירס שחייב להוות לפחות 51% מתערובת הדגנים. אך לאחרונה, ובמפתיע בדיוק לקראת יום העצמאות האמריקאי, חזר לארץ ברבן אמריקאי משובח העונה לשם מייקר'ס מארק. מדובר בברבן ייחודי, המיוצר בכמויות קטנות בלורטו שבקנטאקי, על ידי חברת Suntory, ויסקי לא מתקתק במידה ומאוזן, נעים, חלק ובעל אופי ייחודי. ברבן עם בקבוק ייחודי וחותם שעווה אדום, והסיפור המשפחתי שלו פשוט וחביב.
כל בקבוק ייחודי כל בקבוק ייחודי
בשנת 1954, ביל סמואלס, מומחה לזיקוק מקנטאקי, החליט שהוא רוצה ליצור ויסקי טוב יותר מאלה שהכיר עד כה. תוך כדי חיפושיו, הוא גילה שאם הוא משתמש בחיטת חורף בתערובת במקום בשיפון המסורתי, הברבן הופך לחלק יותר ומריר פחות, ועבורו, זה מה שעשה את כל ההבדל. סמואלס יצר את הוויסקי הראשון שלו במזקקת Burks , מזקקה שרכש בלורטו, קנטאקי ב- 35,000%. לוויסקי קרא Maker's Mark.
הבקבוק הראשון בוקבק בשנת 1958, כשכבר אז הופיעה עליו חותמת השעווה האדומה, כשעליה חותם של סימן מסחרי (עם המספר הסידורי 73526578).
ויסקי מייקר'ס מארק מיושן כ-6 שנים, ויוצא למכירה אך ורק לאחר ביקורת של טועמים, ורק לאחר שהם מסכימים כי הוויסקי מוכן. זוהי בין המזקקות הבודדות, בהן הוויסקי משווק לפי הטעם ולא על פי התאריך.
זוהי גם המזקקה בין הבודדות שדואגת להפוך את מיקום החביות מלמעלה למטה במחסן היישון, כדי שהחביות תהיינה בטמפרטורה שווה וקבועה במהלך היישון. תהליך זה מבטיח לטענתם שלכל הוויסקי, מכל החביות, יהיו איכות וטעם שווים בסוף התהליך. את הברבן המשובח ממשיכים לייצר בדיוק באותה דרך בה עשה זאת ביל סמואלס האב בשנת 1958, לפי אותו מתכון ייחודי שלו ועם המגע האישי והאנושי שהוא סמל ההיכר של מייקר'ס מארק.
הוויסקי נמכר בבקבוקיםמרובעים שנחתמו בשעווה אדומה, כשעליה חותם עם מראה ייחודי, אותו הגתה מרג'ורי , אשתו של סמואלס. 'מארג'י', כפי שמכנים אותה, היא גם זו שעיצבה את תוויות הבקבוק, החל מהבקבוק הראשון שהוצג לשוק בשנת 1959. כל אחד מהבקבוקים של מייקר'ס מארק נטבלים ונחתמים ידנית לאחר הביקבוק בשעווה אדומה, וכל בקבוק שונה מרעהו.
במזקקה משתמשים בחיטת חורף אדומה במקום בשיפון, בשילוב עם התירס שחייב להיות לפי חוקי הוויסקי האמריקאי, בתהליך ייצור ברבן. השיטה בה הגיע סמואלס לנוסחה שלו הייתה תמוהה וקצרה במקצת. מכיוון שלסמואלס לא היה זמן לנסות לייצר סוגים רבים של וויסקי ולהתנסות במשך שנים, הוא מצא קיצור דרך מקורי. המזקק הכין שבע מחיות של חיטה, שעורה, תירס ושיפון, והכין מכל אחת מהן לחם. הלחם בלי השיפון נבחר כטעים ומוצלח ביותר, והמרכיבים שלו הם אלה שנבחרו להיות בוויסקי.
השימוש בחיטת חורף אדומה במייקר'ס מארק יוצר ברבן מעודן, חלק, עם מעט מרירות, וטעים הרבה יותר מהברבן המקורי. בתהליך הייצור עם הזיקוק הכפול, משתמשים במי מעיין נטולי ברזל.
בשנות ה-60 וה-70, מייקר'ס מארק שווק באופן נרחב כשהמוטו שלו "It tastes expensive ... and is."
בד בבד המזקקה הוכנסה לרשימת האתרים הלאומיים ההיסטוריים ב- 31 בדצמבר 1974, והייתה למזקקה הפעילה הראשונה שהוכרה כנכס היסטורי לאומי ייחודי ב- 16 בדצמבר 1980.
לאחר שעברה ידיים רבות עם השנים, כשמנהלים אותה ביל סמואלס ואחריו בנו ביל סמואלס ג'וניור, הכריז האחרון על פרישתו כנשיא בגיל 70. בנו רוב סמואלס ירש אותו בשנת 2011.
ב- 9 בפברואר 2013, החברה שלחה אימייל שהודיע על תכנית להפחתת אחוז אלכוהול בוויסקי מ-45% ל-42% ואף 40%. הסיבה הייתה זיהוי בעיות בענייני אספקה. ולמרות שעובדי המזקקה טענו כי אין הבדל בטעמים בין הוויסקי עם אחוז האלכוהול המופחת לזה הגבוה, התוצאה המידית הייתה מחאה של לקוחות ועיתונאים נגד ההחלטה. תוך ימים ספורים, ב-17 בפברואר הודיעה החברה שהיא חוזרת בה מהחלטה זו והוויסקי נשאר עם אחוז האלכוהול המקורי, לשביעות רצונם של הלקוחות הנאמנים. עם זאת, כמה שווקים בינלאומיים, כמו אוסטרליה, ממשיכים למכור את הוויסקי עם אחוז האלכוהול הנמוך יותר. המקצוענים, אגב, חשבו שהמהלך כולו היה תעלול פרסומי בלבד, מה שהוכחש כמובן על ידי רוב סמואלס.
בינואר 2014 הוכרז כי יצרני הוויסקי האמריקאיים הקלאסיים ג'ים בים ומייקר'ס מארק נאותו למכור את המזקקות לחברה היפנית סנטורי בעסקה כוללת של 13.62 מיליארד. עסקה שנחשבה לשלישית בגודלה במשקאות הפרמיום של עולם האלכוהול. החברה הכריזה כי למרות השינויים המוצר לא השתנה כהוא זה, לא בטעם ולא בסטנדרטים הגבוהים של הייצור.
את הוויסקי ממשיכים למכור בכמויות קטנות בלבד, כמו בעבר, באדיקות רבה עד היום. המזקקה, אגב, היא אחת מכמה בודדות שרושמות את המילה ויסקי בדרך הסקוטית, בלי האות e, כלומר, Whisky ולא Whiskey.
צבעו של הוויסקי ענברי עמוק ובוהק. באף ניחוחות של קרמל, וניל וטיפה אדמתיות. בפה מתערבבים טעמים של פרי ווניל. הסיומת מעודנת ונעימה. עדיף לשתות אותו עם קרח, ואפשר לערבב גם בקוקטיילים. מחיר מומלץ: 225 שקלים.
