שמוליק וולברג יצא לשוק התקווה גילה שלמרות שמדובר בשוק נהדר, לא בכל מקום אפשר לשתות בירה קטנה של צהריים

לא כל המשימות מצליחות. עד היום חגגתי בשווקים עם בירות ונשנושים טובים באמצע הצהריים, בשוק התקווה זה לא כל כך הצליח לי וחבל. כבר שנים לא ביקרתי שם וההפתעה נעימה. שוק התקווה נוסד בתחילת המאורעות (36-39) עת ערביי שכונת סלמה השכנה לא רצו למכור את מרכולתם. ב-2005 שופץ השוק וכאן ההפתעה. מכל השווקים שביקרתי בהם הוא אולי לא הצבעוני ביותר אבל ללא ספק האסתטי ביותר.  המעברים רחבי ידיים, מבהיקים בניקיונם, אין ריחות בעייתיים והרוכלים מקפידים על הצגת הסחורה בצורה המגרה והנוצצת ביותר. בכל דוכן בא לי פשוט להנחית את הראש ולהתחיל להפעיל את הלסתות - הכול נראה כל כך מפתה. נעצרתי אצל יצחק מהאבטיחים ושאלתי איפה שותים פה איזו בירה צוננת מחבית. יצחק מביט בי בחשד קל, מצמצם עוד יותר את העין החוקרנית שלו ומפטיר שאין כאן. אני ממשיך להקשות על קיומן של אי אילו חמארות עם בירה וערק קטן. "יש חמארות של שש בש" הוא אומר. "נו אז יש מה לשתות" אני צוהל. " תה, שותים שם תה אפילו במזג האוויר הזה".

זיתים יש, אבל מה עם הבירה?זיתים יש, אבל מה עם הבירה?
זיתים יש, אבל מה עם הבירה? האוכלוסייה בשוק היא די הומוגנית, רובם ככולם תושבי השכונה. אין תיירות ואולי זו הבעיה. בצר לי עזבתי את מתחם השוק ופניתי לרחוב האצ"ל, רחובה הראשי של השכונה. לפני שנים רבות היה לרחוב סוג של הילה בזכות השיפודיות הרבות שהיו נטועות בו. רוזנים, שועים וסלבס, כמו גם סתם אשכנזים מת"א, היו באים לאכול שם, בימים שלאפה עם כבד אווז הייתה סוג של בון טון. קירות השיפודיות היו מלאים בתצלומי הפוליטיקאים שביקרו בתקופת בחירות. לא עוד. התהילה חלפה, התמונות הורדו מהקירות אולי כי יש כמה פוליטיקאים סורחים שלא ממש יעשו שם טוב למקום והמקומות חזרו לגודלם האמיתי, קרי שיפודיות רגילות. באחת מצאתי בין המשקאות הקלים בקבוקי גולדסטאר והייניקן ובאחרת מצאתי שאריות בקבוק ויסקי פרימיום מימים נוצצים יותר. לסיכום. בשוק וברחובות השכונה תלויים שלטים רבים על קיום אירועים הקשורים ללילה הלבן בעיר. האם יש מצב שהשכונה יכולה להתחרות בשדרות רוטשילד? לא בטוח שבמיידי אבל כדאי לתת את הדעת איך מרימים למודעות את שוק התקווה כי פוטנציאל יש.