ירושלים למתקדמים

הסנהדרינקים שוב יצאו לשוטט ולשתות ברחבי ישראל. והפעם: תערוכת היין במוזיאון ישראל בירושלים

קודם כל, פושטקים, קחו סוודר: כי חוץ מבוזנח היקר שהחיים העניקו לו סוודר טבעי וליאור הר-גיל שמקפיד תמיד על לפחות 80% אלכוהול בוורידים, כולנו סבלנו מהצינה של לילות הסתיו הירושלמי הקרירים.

חובה בכל ביקור בירושלים. בארוד ואחרי שקיפלנו את המפה הסינופטית, נדווח שעם כל הכבוד (ויש המון!) לענף היין הישראלי, הרי שלא יתכן שרק לכבודו נעלה אל בירת הנצח של עם ישראל, שבמקרה שלנו הייתה בירת הנצח של העם האירי: גינס. כלומר, הסיבוב הירושלמי שלנו התחיל ב "בארוד" המעולה, הפאב הכי כייפי בירושלים, עם ערימות של גינס, כמה מאכלים מעולים וברכות לבבות לדניאלה שמאחורי הבר שבדיוק מלאו לה שישים. אחרי ישיבה ממושכת על הבר ועוד חמש דקות במונית תמורת שלושים שקלים (אנחנו לא מערבבים נהיגה ובילויים) עמדו רגלינו בשערי מוזיאון ישראל, היחד עם עוד כמה אלפים! כן, מסתבר שירושלמים, בניגוד לאחיהם בחוף, כשאומרים להם שהתערוכה נפתח בשבע בערב, הם עומדים מחוץ למתחם כבר משש ועשרים... אחר כך קיבלנו כוסות יין, יישרנו קו – והסתערנו על הדוכנים. שני ציונים לשבח: הראשון ליקבי כרמל, שממשיכים את הקו מהשנים האחרונות לפיו זה שאתה הכי גדול לא אומר שאתה לא צריך לשאוף להיות גם הכי טוב.

בוזנח אפרול שפריץ - המרענן הרשמי של הקית

בוזנח אפרול שפריץ - המרענן הרשמי של הקיץ השני – לחברת האלכוהול והיין של קוקה קולה, שהתפצלה לשלושה דוכנים: אחד של יקב תבור עצמו, עם סדרת היינות החדשים. השני – של "אפרול" שהכין "שפריצים" לכל מבקר, על בסיס מוגז של אפרול, סודה ויין "פנינים". אמרנו "פנינים"? הדוכן השלישי שלהם בודד את היין המבעבע הזה מחבריו לבית "תבור", ומיצב אותו יפה – כיין כייפי למי שאוהב את היין הישראלי שלו מבעבע, אבל לא מוכן להיפרד מלמעלה ממאה שקלים. התחנה השלישית בסבב הירושלמי שלנו, לקחה אותנו ל"קפה פראדיסו" החדש, שנפתח רק לפני כמה ימים – ומשום כך נעניק לו את חסד תקופת ההרצה שלו לפני שנערוך בו ביקור למתקדמים. עוד יומיים נותרו לתערוכה שמעניקה משנה תוקף למשפט האלמותי: "אוויר הרים צלול כיין", ולכל תושבי המרכז שנקעה נפשם מהחום והלחות – לא תאמינו כמה הלילות בירושלים קרירים.

ארבעה סנהדרינקים בדוכן של תבור