שמוליק וולברג ישב לשיחה על הבר עם המיקסולוג אריאל לייזגולד ועד עכשיו הוא לא מצליח להבין איך אחרי חינוך סובייטי, לימודי בלט ופסנתר, בסוף יצא ממנו ברמן במקום רופא

על הפרסונה: הוא אמנם לא מהזקנים אבל נמצא כבר מספיק זמן בענף. יתר על כן, בעיניי הוא ממובילי תרבות השתייה כאן. הוא האיש שהעז להתחרות כבר לפני שנים בתחרויות חשובות בעולם ואף לגרוף לא מעט תארים. הוא הברמן שגרם לתעשייה להתיישר בגאווה לצד תרבות ברים בכל מקום נחשק בעולם. הוא המיקסולוג שגרר וגורר אחריו עוד ועוד אנשים עם התלהבות לנושא. ובעיקר, הוא איש אשכולות מקסים. הנה לכם הבעלים של הברים 223, בל בוי ומסעדת "קלמטה". קבלו את אריאל לייזגולד.

בסוף אין דבר שמספק יותר מהגינס אצל עמירם (צילומים: אדם מילמן, יח"צ)
בסוף אין דבר שמספק יותר מהגינס אצל עמירם (צילומים: אדם מילמן, יח"צ)
בסוף אין דבר שמספק יותר מהגינס אצל עמירם (צילומים: אדם מילמן, יח"צ) מפי הפרסונה: קיבלתי חינוך סובייטי. לא ברמת הקשיחות אבל הרבה קולטורה, לימודי בלט, פסנתר, ואפילו חוג לכדורגל. ההורים הם רופאים שעלו לארץ מברית-המועצות ונשלחו למרכז קליטה בבאר-שבע, שם נולדתי, אבל מהר עברנו לגבעתיים. היתה ציפייה למשמעת ובסך-הכל הייתי תלמיד טוב, אם כי בתיכון הייתי יותר רשום מאשר נוכח. בסופו של דבר גם את לימודיי האקדמיים סיימתי בהצטיינות, אלא שאני בן אדם של תכל'ס - תמיד העדפתי לפרק רדיו ולהרכיב אותו מחדש מאשר ללמוד ולהיבחן. חלם להיות: תתפלא, חלמתי להיות ברמן, רציתי לעסוק במתן שירות. ההורים, למרות שעמלו קשה למחייתנו, הקפידו לקחת אותנו מדי פעם למסעדה ואני הוקסמתי מזה שמשרתים אותנו, מספרים לנו על המנות ומתאמצים להנעים את זמננו. כילד הערצתי את העוסקים במלאכה. הגיע לתחום: מכיתה ט' הקפדתי לעבוד. בכיתה י"א עבדתי בגן אירועים וכבר בחודש הראשון הוכרזתי כמלצר החודש. זה הכל מהתלהבות ואהבה, ואז הצטרכו שם למישהו בבר וזה היה אושר אמיתי. אחרי הצבא עשיתי קורס ומצאתי עבודה בפאב של חיילים עם תפריט בלתי-אפשרי של 100 קוקטיילים הזויים. אם לא היית בתחום: הייתי מעצב פנים. הארה שקיבלתי: קיבלתי מכתב נזיפה חמור מהנהלה של מסעדת עילית מוקפדת על כך שאפשרתי לשתי בחורות לרקוד על הבר. אני זוכר את הערב הזה. אל הנשים נלווה תייר שניגש אלי בסוף הערב ובעיניים נוצצות הודה לי על הערב הטוב בחייו. למרות המכתב הייתי עושה זאת שוב. חוויה מרוממת: בשנת 2006 הייתי בתחרות בלפלנד. אחד השופטים היה דייל דה גרוף האגדי, זה שהחזיר את הקוסמופוליטן הוותיק למעמדו הרם (כן הוא ולא "סקס והעיר הגדולה"). בתום התחרות אמרתי לו שאני לא מבין את הדקויות מאחורי הקוקטייל והוא ענה שיש 20 דרכים לתקוף אותו. בסופו של דבר מצאתי את עצמי עם דייל דה גרוף בתוך הבר כשאנחנו מכינים קוקטיילי קוסמופוליטן זה לזה עד 4 בבוקר. חוויה פאתטית: נו הכי פאתטי זה לפספס טיסה בגלל שתיית יתר וזה קרה כמה פעמים. מילת ניחומים לכבד: עוד אחד ודי (לגימה). עוד אחד ודי ( לגימה). עוד... דרינק אחרון לפני שהולכים: שתיתי הרבה מאוד דברים, חלקם נדירים מאוד, אבל בסוף אין דבר שמספק יותר מהגינס אצל עמירם. על המצבה: כל מה שרציתי זה לגרום לך לחייך.