איפה הם הזמנים שגם אנחנו היינו יוצאים מהבית בשתיים, מתחילים את האפטר-פארטי בחמש ומתעוררים למחרת אחר הצהרים ליד דמות שאנחנו זוכרים רק במטושטש...

אומרים שהמילים שאתה אומר כשאתה שיכור הן המחשבות שלך כשאתה סאחי. אז אני מעדיף לדבר כמה שפחות כשאני שותה. אני דוגל להשתמש במבטים חודרניים וחיוכים כובשים. כל סופ"ש אני אומר לעצמי שאני אשאר בבית ואקרא ספר טוב, אפילו אבשל, אזמין חברים, יארח אותם. קצת להרגיש כמו בן אדם נורמטיבי שומר מצוות, ירא אל. אבל אי-אפשר להגיד 'לא' לחיי הלילה בתל-אביב...
הוא הסתכל לי בעיניים ושאל אותי אם אני רוצה להשתגע או להתחרפן. ברגע הזה הבנתי שהוא בא לי בטוב... (צילומים: אדם מרקס, יח"צ)הוא הסתכל לי בעיניים ושאל אותי אם אני רוצה להשתגע או להתחרפן. ברגע הזה הבנתי שהוא בא לי בטוב... (צילומים: אדם מרקס, יח"צ)
הוא שאל אותי אם אני רוצה להשתגע או להתחרפן. ברגע הזה הבנתי שהוא בא לי בטוב... (צילומים: אדם מרקס, יח"צ) אתה משלם כל-כך הרבה כסף על שכירות שאתה חייב לנצל כל רגע שאתה נמצא כאן. חברים מזמינים אותך - אתה ישר מסכים. שום סיפור טוב לא התחיל ב'הלכתי לישון מוקדם', ושום סיפור מדהים לא התחיל ב'שתיתי מים קרים (ללא תוספות...). החברים שלי התקשרו אליי ואמרו לי לבוא, אז באתי, אני לא מפקיר. איך שנכנסו למועדון, ישר הזמינו אותי לצ'ייסר. הצ'ייסר הראשון תמיד נותן לך כאפה ואתה באמת לא מבין למה אתה עושה את זה לעצמך. לאחר מכן עברתי לוודקה ראשן. בכוס השלישית כבר התחלתי להרגיש שאני לא כל-כך יודע איך הלילה הזה יסתיים. היינו ב'חתול והכלב', מקום שגורם לי לחשוב על כל החיים שלי מחדש. אישה באזור גיל 40 עם מחשוף שגרם לי לחשוב אם היא גם הולכת ככה לדואר, אם יש לה ילדים, האם הם מודעים לזה שהיא לבושה ככה? חייכה אליי. לא ידעתי מה לעשות, חייכתי בחזרה, מתוך נימוס. היא ניגשה אליי ושאלה 'מה פרח כמוני עושה שם'. אמרתי 'לא תודה' והלכתי. פשוט יצאתי מהמקום והלכתי. הלכתי הביתה להתקלח. החלטתי ללכת ברגל במקום לקחת מונית. גם ככה אין כבר נהגי מוניות בעיר, יש פסיכולוגים ופוליטיקאים שבמקרה גם מסיעים אותך ליעד. רציתי שקט. פתאום שמעתי שקראו לי מהצד השני של הרחוב, הסתובבתי וראיתי שזה חבר, מייקל. חייכתי. הסיבה שחייכתי היא כי בכל פעם שיצאתי עם מייקל תמיד הלילה הסתיים בטלנובלה. אני לא אוהב לילות רגילים. בעוד 5 שנים אני לא אזכור אותם בכלל. ניגשתי למייקל, חיבקתי אותו ושאלתי אותו לאן הוא הולך. הוא אמר לי לא לשאול שאלות כדי שאני לא אשמע שקרים. הסברתי לו שהתשובה הזאת לא כל-כך מתאימה לסיטואציה. הוא הסכים והאשים את זה שהוא בא מחתונה והוא שותה כבר מ-6 בערב. המשכנו ללכת ביחד על רחוב קרליבך, ואז הוא שאל אותי איפה הייתי ואמרתי לו שהייתי ב'חתול'. הוא הסתכל לי בעיניים ושאל אותי אם אני רוצה להשתגע או להתחרפן. ברגע הזה הבנתי שהוא בא לי בטוב. אמרתי לו שאני זורם ובלי לחשוב פעמיים הוא נופף בידו למונית. המונית עצרה, עלינו ומייקל אמר לנהג לנסוע ל'ברקפסט'. ירדנו במדרגות של ה'ברקפסט' וככל שאתה יורד אתה מרגיש את הזימה באוויר. אתה מרגיש את הסקס באוויר, אווירה של אורגיות. באותו הרגע אתה מבין שלא בא לך שיהיו לך בנות בחיים, רק בנים. הגענו למילק. בחורה בלונדינית גבוהה הסתובבה ורקדה על העמוד בעיניים עצומות כאילו היא בעולם משלה. רואים שטוב לה וכיף לה, אי-אפשר לדבר אתה. גברים פנו אליה ואפילו עין אחת היא לא פקחה. פתאום נכנס בחור עם חולצה מכופתרת, מכנס חליפה סקיני וניחוח של בושם עשיר. רק מההליכה שלו אפשר היה לראות שאבא שלו קנה לו טרקטורון בגיל 15 ושהוא היה מקומבן בצבא.
וודקה-גריי-גוס-בקבוקוודקה-גריי-גוס-בקבוק
הוא ניגש לבחורה, תפס לה את היד ולחש לה משהו. הבחורה ישר באה אתו כאילו הוא אמר לה איזה מילת קסם שהוציאה אותה מההיפנוזה שהעמוד סיפק לה. פתאום מישהו הניח לי יד על הכתף. הסתובבתי וראיתי בנאדם מבוגר, באזור גיל 45. הוא התקרב אליי ולחש לי באוזן 'הבנות של היום זה לא הבנות של פעם'. אמרתי לו שיעיף את היד שלו ממני ונכנסתי לחלל השני. אני כבר רגיל לכל הפסיכים בלילה. כשאתה מתחיל לצאת אתה נחמד לכולם, עד שאתה מבין את הסרט של כל אחד ולמי כדאי להתקרב וממי להתרחק. לקראת 4 המקום התחיל להתרוקן ומייקל הציע לי לבוא אתו לברסרי לאכול. לא הייתי כזה רעב, אבל זרמתי אתו. כשהגענו לשם המקום היה מלא באנשים מעוכים על ספות. מי שנמצא במסעדה בשעות כאלה זה או שיכורים או עובדי המקום, ובדרך כלל השיכורים מציקים לעובדים והעובדים מנסים לסבול את השיכורים כמה שיותר, עד שיוכלו להוריד את העצבים עם הג'וינט של אחרי המשמרת. ישבנו ליד שולחן של 4 בנות. כשהתיישבנו מישהי פנתה אליי ושאלה אותי מאיפה החולצה שלי. מייקל קרץ לי עין, מסוג הקריצות שאב נותן לבן ביום שהוא מגלה שהוא איבד את הבתולים. שאלתי את הבחורה אם יש לה חבר ובגלל זה היא מתעניינת בחולצה שלי, והיא ענתה לי שלא וצחקה. מייקל שוב קרץ לי, אז שאלתי את הבחורה אם היא מתכוונת לעשות שינוי מין ובגלל זה היא מתעניינת. הפעם כל הבנות צחקו ולרגע דמיינתי את כולנו עושים שישייה בשירותים של הברסרי, אבל הגיע לשולחן מלצר מזיע ושאל אותי מה אני רוצה להזמין. בזמן שחשבתי איך זה יהיה לעשות שישייה בשירותים הבחורה שאהבה את החולצה שלי בהתה בי בסוג של ציפייה לראות מה אני אזמין, ואני הרגשתי שהטעם שלי באוכל עלול להכריע את הסיכוי לסקס הלילה. "לחם הבית", אמרתי בביטחון מלא, "וקפה, קפה קר בבקשה". ישר היא קפצה ואמרה "אני חולה על לחם הבית", ואני חייכתי ולרגע הרגשתי כאילו הוצאתי 100 במבחן בבית-ספר. הזמנו קצת אלכוהול עם הבנות, לרוב וודקה וטקילה, דיברנו, צחקנו ואחרי מספר דקות הערנו את הסאטלה של הלילה בחזרה לחיים. כולם התחילו להתקפל והאוהבת חולצות הסתכלה עלי לראות מה אני הולך לעשות. הזמנתי אותה אלי, אבל היא צחקה ואמרה לי שהיא ממש לא בחורה כזאת. אמרתי לה שאני גם ממש לא בחור כזה, וכולם צחקו. הרגשתי שהחברות שלה אהבו אותי. מייקל דיבר עם שתי בנות שמהצד היה נראה שמאוד אהבו אותו. אמרתי לאוהבת חולצות שאני רוצה שהיא תראה את אוסף החולצות שלי בבית ואם היא תתנהג יפה אני אתן לה חולצה במתנה. היא שאלה אותי אם יש אצלי מה לשתות וישר הבנתי שהלילה הזה לא הולך להיגמר בקרוב. השארתי כסף לחשבון, אמרתי למייקל שאני זז, אחזתי לאוהבת החולצות חזק את היד ויצאנו החוצה. מייקל חייך אליי, חיוך אמיתי וגאה ואני הבנתי למה אני כל-כך אוהב אותו. יצאנו מהברסרי ישר אל הבוקר. מחוץ למכולות כבר הגיעו משלוחים של מוצרי חלב ולחמניות ואנשים יצאו לעבודה. חשבתי לעצמי האם אנשי הבוקר שמים לב שאני והאוהבת חולצות לא ישנו לילה שלם ושאנחנו עם אותם בגדים מאתמול. עצרתי מונית, וישר התחלנו להתנשק. רק בתל-אביב לילה משעמם יכול להפוך ללילה בלתי נשכח.