תחרות הקוקטייל הקלאסי של בקארדי, היא ללא ספק אחת מהתחרויות המרתקות בענף המיקסולוגיה, אם לא הסוחפת ביותר בעולם בתחומה. מסתבר שלצבעוניות של התחרות תורמים רבות גם שופטי התחרות, ולא רק הקוקטיילים הססגוניים...

למי שהיה במתח או סתם שכח, אז ביום שני הוכרז הזוכה הסופי בתחרות BLCC - תחרות הקוקטייל הקלאסי של בקארדי (תרגום חופשי). למה מתח ולמה צריך לזכור? כי דיווחנו כאן לפני כמעט 4 חודשים על שלושה זוכים בשלב הגמר של המקצה הישראלי.

קהילת הברמנים המקדישה את עצמה לנושא - מקבילה ממש לקהילת השפים בענף המסעדנות (צילומים: יח"צ)  קהילת הברמנים המקדישה את עצמה לנושא - מקבילה ממש לקהילת השפים בענף המסעדנות (צילומים: יח"צ)
קהילת הברמנים המקדישה את עצמה לנושא - מקבילה ממש לקהילת השפים בענף המסעדנות (צילומים: יח"צ) חוקי התחרות אתגרו את שלושת הזוכים, כדי שיוכלו לעלות לתחרות העולמית, לשווק את הקוקטייל שלהם ולהפוך אותו לפופולרי ונגיש לברמנים בארץ ובעולם. לשם כך ניתן להם תקציב צנוע ופרק זמן קצוב (כאמור כמעט 4 חודשים). ישנה חשיבה חכמה בעניין כיוון שכוונת קברניטי המותג היא לייצר שגרירים שירקחו קוקטיילים שיכנסו בקלות לתפריטי ברים ומסעדות בארץ ובעולם. על התחרות ועל הזוכה נספר בהזדמנות אחרת, אבל מה שאותי תפס הם דווקא השופטים המרתקים שהגיעו במיוחד לארץ כדי לשפוט בתחרות, ובין היתר סיפרו על חשיבה שיווקית חדשה ומעניינת... שלושת השופטים שהגיעו לתחרות הגמר הארצית ובחירת הזוכה הסופי באירוע מתוקתק שהתקיים בבר "זו ביזו" בתל-אביב, אינם עובדים של בקארדי, כי אם ברמנים מפורסמים המגויסים על-ידי המותג לצורך אירוע ספציפי. מתברר כי התפישה הישנה של "שגריר מותג" שעובד שנים עבור המותג הולכת ונחלשת, כיוון שהחברות החלו להעדיף ברמנים פעילים שממשיכים לעבוד בצורה פעילה מאחורי הבר, בעוד ששגריר קבוע, מתוקף תפקידו, הולך ומתרחק מהעשייה. מובן שהברמנים הללו, ומדובר בקהילה עולמית שהולכת ומתרחבת, הם ברמנים בעלי הישגים מוכחים ומרשימים בתחום. השלושה שהגיעו לארץ הם סטיב שניידר - הברמן הבכיר בבר "EMPLOYEES ONLY" המפורסם במנהטן, שינגו גוקאן - זוכה התחרות העולמית מ-2012 ובעלים של שני ברים (אחד בניו יורק ואחד בשנחאי), וזנדק קסטנק הצ'כי פיינליסט - גם הוא מאותה תחרות ובעלים של בר בסינגפור. לדבריהם, אין שבוע שבו הם לא נותנים משמרות בברים שלהם, וכמובן מוזגים את הקוקטיילים שאיתם זכו בתחרויות ואף מכניסים לתפריטים מתכונים של הקולגות נגדם התחרו, כשהדבר מסייע רבות להישרדותם של הקוקטיילים שזכו בתחרויות (שבעבר פשוט נעלמו מהנוף) וכמובן - ליצירת קלאסיקות חדשות. אגב, אין גם שום מניעה להיותם מגויסים על-ידי חברות מתחרות לטובת פרויקטים אחרים. זנדק אומר כי לחברות עצמן חשוב גם לקדם את פיתוח התעשייה, התרבות שמסביבה ואף את העוסקים במלאכה - ולא רק להתרכז בשיווק, בקידום ובהעצמת מכירות של מותג ספציפי. ואילו שניידר מוסיף שקהילת הברמנים הרואה בכך מקצוע ומקדישה את עצמה לנושא - מקבילה ממש לקהילת השפים בענף המסעדנות, ובעידן הגלובלי התקשורתי קל מאוד להחליף דעות, רעיונות וחידושים. אישית הוא מעדיף מותגים עם מסורת וסיפור כדוגמת רום בקארדי על-מנת להמשיך אותה, ובהחלט חולם להמשיך ולייצר משהו שהנכדים שלו יוכלו בעתיד להתגאות שהוא זה עשה את זה - בדיוק כמו שהמסורת של בקארדי מספרת על דון פאקונדו".