אושיות ברים: מעוז אלונים

שמוליק וולברג עושה דרינק עם אושיות ברים מקומיות, והפעם מעוז אלונים, איש הבסטה, שמאמין שאין דבר כזה דרינק אחרון לפני שהולכים. הוא ימשיך לשתות לנצח

על הפרסונה: כבר אמרנו שדינוזאורים לא נכחדו, הם רק שינו צורה. הנה לכם דינוזאור שהוא אימת כל בקבוק שמכיל בתוכו נוזל עם רמז לאלכוהול בתוכו. אההה כן, הוא גם בסטיונר. קבלו את האיש שעל הבסטה - מעוז אלונים.

"מילת ניחומים לכבד: תחשוב על כל הטוב שאני מעתיר עליך" (צילום: דנה מאירזון) מפי הפרסונה: נולדתי בחיפה. כשהייתי נער ההורים שלי ברחו לראש פינה ואני נשארתי בחיפה לשתות. מילדות שיחקתי כדורסל כי נולדתי בגובה שבו אני היום, אלא שמתישהו בגיל העשרה כולם עקפו אותי. שיחקתי כדורסל במכבי חיפה למרות שנולדתי אדום. בגיל 15 עזבתי את הלימודים בתום תשע שנות לימוד כושלות (המערכת כשלה כמובן). בגיל 17 פתחתי פאב בשם B-52, ברוח מלחמת המפרץ הראשונה, והחזקתי בו חמש שנים. בשלב מסוים, כשהגעתי שתוי לאימון, מאמן הכדורסל שאל אותי אני מעדיף - לשחק או לשתות? נו, התשובה ברורה.הגיע לתחום: תמיד הייתה שתייה בבית. וודקה במקפיא, יין של כרמל ומדף קבוע שעליו קוונטרו, דרמבוי, בקבוק של ליטר קוארבו בצורת צילינדר (זוכרים?) ובגלל שהורי גרו בשווייץ תקופה מסוימת אז גם קירש ושרי דריי סק. בגיל צעיר כבר עשיתי אירועים פרטיים תחת השם "מעוז אלונים שירותי בר". אבדן בתולים אלכוהולי: בבר מצווה של ערן עמית שהיה גדול ממני בשבועיים. חוויה אלכוהולית מרוממת: כל אחד מהבקבוקים הגדולים ששתיתי עם שאול אברון. חוויה אלכוהולית פאתטית: הייתי עם איאן, בחור כבד גוף וכבד שתייה בקורס ניהול ברים של גינס בדבלין. בתום יום של שתייה רצחנית חזרנו למלון ואיאן התעקש לשתות עוד משהו מרענן. שתינו בקבוק ג'ין שלם ועלינו ביחד באותה מעלית... חוויה אלכוהולית פאתטית 2: שוב יום שתייה רצחנית, הפעם בפראג עם ליאור הרגיל, שהסתיים במלון עם רגל פצועה של ליאור מתאונה עם כוס שמפניה ונשים יפות בלי כלום. למחרת כשירדנו לשלם הודיעו לנו שכבר שילמנו והודו מקרב לב על הטיפ הנאה (המוגזם בטירוף) שהשארנו. אם לא היית בתחום: הייתי זמר, אבל כושל. הארה: מישהו שאמר לי "תשתוק לפעמים". מילת ניחומים לכבד: תחשוב על כל הטוב שאני מעתיר עליך. דרינק אחרון לפני שהולכים: העיקר שהקרח יהיה יפה. על המצבה: במחשבה על השאלה הקודמת? אין דבר כזה דרינק אחרון. אני ממשיך.