טום ווקר אולי נראה כמו ילד כאפות בריטי שחוגג בר מצווה, אבל רוקח קוקטיילים שכבר הפכו לקלאסיקה מודרנית. מחר בערב הוא מתארח באימפריאל קוקטייל בר
אבירם כץמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
טום ווקר אולי נראה כמו ילד כאפות בריטי שחוגג בר מצווה, אבל רוקח קוקטיילים שכבר הפכו לקלאסיקה מודרנית. מחר בערב הוא מתארח באימפריאל קוקטייל בר
אני מנסה לחשוב על פתיחה שלא תהיה דרמטית מדי או קלישאתית להחריד ונתקל באמת ובתמים בקשיים. על פניו החבר'ה של האימפריאל קוקטייל בר לא המציאו שום דבר חדש. בפרפרזה על דבריו של ניוטון, הם עמדו על כתפי ענקים (בכל זאת היו כאן ה-223, הסושיאל קלאב ושות' לפניהם), אבל היטיבו לראות רחוק יותר, שאפתני יותר ומדויק יותר מכל אחד אחר. שנה וקצת שהאימפריאל פתוח, והם כבר הפכו לענקים שעל כתפיהם עומדים הדור הבא של הברמנים - סליחה, מיקסולוגים - של העיר שלנו.
עכשיו אנמק: מעבר לאיכות הקוקטיילים הבלתי מתפשרת, לאווירה במקום ולהתנהלות היומיומית שלהם, אחד הדברים הכי חשובים ומרגשים שהם חתומים עליו הוא הבאה של ברמנים מובילים מהעולם לארץ, להתארח אצלם ולהעביר סדנאות לחבר'ה כאן. כבר ביקרו כאן אדם אלמגיראב (שעושה ביטרים ארטיזנלים מבוקשים) ואיאן בורל (שגריר רום עולמי) ועכשיו הגיע לכאן טום ווקר. ווקר אולי נראה כמו ילד כאפות בריטי שחוגג בר-מצווה, אבל מתחת לחליפה הבנאדם מפוצץ קעקועים של היאקוזה ורוקח קוקטיילים שכבר הספיקו להפוך לקלאסיקה מודרנית.
רק נראה כמו ילד כאפות. טום ווקר רק נראה כמו ילד כאפות. טום ווקר
ביקורים של שגרירי מותגים מחו"ל, נציגי מכירות וכיוצא בזה הם עניין שבשגרה. אבל החבר'ה שהאימפריאליסטים מביאים הם אנשים שלא קשורים בהכרח לחברה מסחרית כזו או אחרת ולא מגיעים לכאן לקדם שום מותג. אלו אנשים שנמצאים בליבה של זירת הברים העולמית והם מגיעים לכאן ביבוא אישי של האימפריאל. יענו, בלי שום גב כלכלי של חברה מסחרית. מאסטרקלאס לאנשי התעשייה עוזר לכסות קצת את העלות, וערבי ה-Sunday mixology בהם מתארחים הברמנים המעופפים ורוקחים דרינקים מאחורי הבר אמנם מפוצצים להחריד, אבל ביזנס כלכלי זה לא. למה בכל זאת הם מתעקשים לשכנע, ומצליחים, ברמן מוביל כמו טום ווקר להגיע לישראל? מחד, כדי לחזק את מעמדם בתור מובילי תרבות הקוקטיילים בארץ, ומאידך כדי לעלות על מפת הברים העולמית, את ישראל בכלל ואת האימפריאל בפרט.
"כשבחור כמו טום חוזר ללונדון ומספר שהוא היה בתל-אביב, שיש כאן סצינה מדהימה, אחלה ברים ומסעדות, השמועה מתפשטת. כולם שם חברים של כולם ויש מעין נטוורק כזו של ברמנים וברים מובילים" מספר לי דרור, אחד השותפים במקום. אם תרצו, ואני לא ציני בכלל, זו סוג של ציונות מתקדמת. אם יום אחד נפתח את מדריכי "הברים הטובים בעולם" למיניהם ונגלה שם איזו נציגות ישראלית (ביירות בפנים, אנחנו כרגע לא...), הרי שמדובר בשירות למדינה. לפחות כמו הקמפיין של בר רפאלי.
טום ווקר, בן 28, עובד ב"אמריקן בר" במלון הסאבוי בלונדון. הייתי שם לפני כמה שנים, מתענג על הקלאסיקות שמכינים שם ביד אמן. כשאני אומר 'מתענג', במקרה הזה, אני מתכוון לדרינק אחד או שניים, שכן עם מחיר ממוצע של 16 פאונד לקוקטייל זה לא בדיוק המקום להעביר בו ערב שלם. אלא אם אתה שון קונרי (אחד הלקוחות הקבועים) או סתם מי שיכול לשלם 400 פאונד ללילה (לחדר הבסיסי, כן?). במלון התארחו גם אושיות כמו ווינסטון צ'רצ'יל, שהיה לקוח קבוע, ואם הוא אהב לשתות שם כנראה שיש לכך סיבה טובה. ב-1930 יצא ספר הקוקטיילים של הסאבוי עם 750 מתכונים ועד היום מדובר בספר קלאסי ומבוקש שממשיך להיות מודפס כל כמה שנים ומתעדכן פה ושם בקוקטיילים חדשים. סגנון הקוקטיילים הוא מה שנקרא "אמריקן סטייל", ועל זה בדיוק הגיע טום לתת הרצאה: על מאה שנים של ברים 'אמריקניים' באירופה.
הייתם צריכים לראות את אנשי הלילה של תל-אביב יושבים בשישי בצהריים באימפריאל ומהופנטים למצגת של טום, בהרצאה שהזכירה בעיקר שיעור מהחוג להיסטוריה כללית. במסגרת תחרות ה-Bacardi legacy טום הגה את קוקטייל ה-maid in Cuba, מעין ורסיה מלפפונית על מוחיטו, והקוקטייל הזה הפך לשם דבר בברים מובילים בעולם. כל הרעיון של הבקארדי לגאסי הוא ליצור את הקוקטייל הפופולרי הבא- את הדקירי, המוחיטו והקוסמופוליטן הבא. ה"מייד אין קובה", מגובה בקמפיין רשת מקורי around the world in 80 bars, במסגרתו טייל טום ב-80 ברים על פני ארבע יבשות והכין שם את הקוקטייל שלו, כבר הפך לקלאסיקה מודרנית. גם באימפריאל אפשר למצוא אותו, ואם תגיעו לשם בראשון הקרוב (מחר) תוכלו אפילו לטעום אותו מידיו של טום ווקר שיתארח מאחורי הבר, ויציע קלאסיקות 'אמריקן סטייל' נוספות.
סנדיי מיקסולוג'י נייט עם טום ווקר, 9.2, אימפריאל קוקטייל בר
