הערכת מזיגת בירה: דאבלין

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: חבר המועצה מלאכי מזור יורד על כמה בירות של האפי האור ב'דאבלין' בירושלים…

"מלאך, איפה אתה?", שאל אותי בבהילות בן דודי היקר, אסף. "בדרך הביתה", עניתי, "למה?". "שמע, יש לי איזה חתונה להגיע אליה הערב בשעה שמונה, אבל חשבתי להתחיל מוקדם, אתה בא לבירה?". השעה היתה כמעט שש. "אחלה רעיון", עניתי, תגיע ל'דאבלין', ליד איפה שהיה פעם המקדונלד'ס, אני אפתיע אותך הפעם..".

נכנסנו פנימה והתיישבנו על אחת מפינות הבר העצום של ה'דאבלין'. אסף התרשם מהעיצוב והשקעה הגדולה. שנינו עוד לא ביקרנו באי הירוק, מה שלא הפריע לנו לדמיין את עצמנו באווירה פחות מקומית. רגע לפני שאסף שואל אותי את השאלה הקבועה במפגשים מסוג זה: "מה שותים?", הזמנתי מהברמן הנחמד שני פיינטים של 'קילקני', האירית האדמונית. "אמרתי לך שאפתיע אותך היום, נכון?".

לאחר ההמתנה המקובלת במזיגת ה'קילקני', שכמו ה'גינס' אף היא נמזגת בשלבים, הונחו מולנו כוסות קרירות ומפתות בצבע אדום. "יאללה, תן כבר שלוק, תגיד לי מה דעתך בעניין...", הפצרתי באסף, שניסה להתחיל עוד שיחה שתסיט את מבטנו מהטקס לכבודו התכנסנו. "מה זה?! זה טעים דווקא... זה כמו... כמו...", נתקע אסף עם המילים. "כמעט כמו מים, רק טעימים?", המשכתי. "כן, לגמרי".

אחי, בהודו כבר היית?

תדרוך קצר שלי על הגינס בגרסה האדומה שלה, ומשם כבר התגלגלנו לשיחה ארוכה שהשלימה פערים מפגישתנו הקודמת. אסף דאג להזכיר לי שהוא צריך להעלות הילוך, כדי להגיע לחתונה מוכן. אני הזכרתי לו שמדובר בשעה שמחה ושכבר סימנתי לברמן הנחמד שיזרים אלינו עוד מהמשקה הקל הזה.

בין לבין אסף נקלע עם הברמן לשרשור הישראלי המוכר "אתה נראה לי מוכר / אתה מכיר את / איפה גדלת / שירתת / טיילת בעולם", בזמן שאני דואג להעיף מבט בשביל שנינו בתפריט האוכל, מתוך מחשבה שאת קבלת הפנים בחתונה, בן דודי כבר יפספס. זה נגמר ב"ידעתי שאנחנו מכירים מאיפשהוא" ובמנת פיש & צ'יפס בשבילי ובקציצות קבב בשבילו. אה, ובעוד סיבוב צ'ייסרים של טקילה עם הברמן.

אז מה היה לנו כאן?

מזיגה: עמדת המזיגה המרשימה ניצבת במרכזו של הבר. על העמדה מככבת לה ה'גינס', כיאה לבר הנושא את השם המחייב דאבלין. לצד הגינס אפשר למצוא כאן גיוון מרשים של ברזים שיתאימו לחובבי ז'אנרים אחרים מהשיכר האירי, כמו ווינשטפן הגרמנית, טובורג וקרלסברג הדניות ועוד מגוון מנפלאותיה של המדינה הבלגית. העמדה מסודרת ונקייה וקשה לפספס שמדובר בלב הפועם של הבר.

הגשה: כל הבירות נמזגות בכוסות המיועדות להן. מעבר לכוסות הממותגות והמפורסמות, אם למשל העזתם להזמין את בירת 'מרדסו' החזקה, היא תגיע בכוס החרס הציורית שלה. הכוסות מגיעות מהשטיפה אל עמדת הברמן שמפלש אותן בנחישות תוך מתן תשומת-לב אל יושבי הבר.

איכות: עד כה יצא לי לפקוד את ה'דאבלין' בעיקר בשעות השמחות, כשקצת יותר רגוע כאן, אך אני מניח שאין סיבה שבשעות הערב איכות הבירה תשתנה. בכל אופן, מעולם לא יצא לי להתלונן על משהו. להפך, התרשמתי שמקפידים על טריות בכל סוגי הברזים שלגמתי עד היום.

טעימות: לצד נשנושים בדמות מיקס פריך ומתובל, שמוגש חופשי לצד הבירה, ישנו גם תפריט מגוון בהחלט: מהגריל, מהתנור, מהצ'יפסר, בכריכים או עיקריות בצלחת. בקיצור, רעבים לא תצאו מפה.

חוויה: כאמור, עבדכם הנאמן נהנה מהבר בעיקר בשעות השמחות שלו, או אז אווירת "בירה שאחרי העבודה" כמעט כמו באי הבריטי, שורה במקום. למיטב הבנתי, ולמיטב המידע שקיבלתי מהברמנים, בסופי שבוע המקום רועש וגועש. הבר, אגב, מזוהה גם עם קבוצת הכדורסל המקומית, הפועל ירושלים, שחגגה את זכייתה באליפות השנייה וההיסטורית, בפאב זה ממש, עד השעות הקטנות של הלילה.

ציון סופי: ה'דאבלין' הוא מקום מרשים. אמנם את החוויה האירית שאני מפנטז עליה אשמור לי לזמן שאפגוש את דאבלין "המקורית", אבל בעיר הבירה, אליה עולים לרגל גם הנתינים המקומיים לאחר בדיקה שהדרכון עדיין בתוקף, אווירת חו"ל היא לא מילה גסה. הבירה, השירות וצוות הברמנים הראוי לציון, נותנים תחושת סיפוק ותירוץ לחזור לביקור נוסף. מומלץ בהחלט.

מומלץ סנהדרינק!

דאבלין. שמאי 4, ירושלים