הערכת מזיגת בירה: הסדנא

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'הסדנא' בירושלים'…

"נא להתלבש בהתאם", זה מה שעבר לי בראש כשידעתי שאני הולך לקפוץ לבירה במקום שנקרא 'הסדנא'. בניגוד למקומות הרגילים אליהם אני יוצא בדרך-כלל, פיג'מת חורף שלושה חלקים פחות מתאימה במקרה הזה. לכן, חמוש במגפיים, ווסט מהאוסף הפרטי, מעיל ארוך והכובע המדליק שקיבלתי מאבא בתוספת הזקן הארוך שהספקתי לגדל, יצאתי את דרכי אל המתחם של התחנה הישנה בירושלים.

כמו הרבה דברים בירושלים, גם הסרוויס כאן מתחיל מאוחר, שכן, אמצע שבוע, השעה היתה מעט אחרי שמונה בערב ומקומות על הבר לא היו חסרים. לפחות ככה חשבתי, כי לאט, לאט, אבל בטוח, עברתי שמאלה, ועוד פעם שמאלה, ועוד פעם שמאלה אל הפינה. מימיני זוגות-זוגות ומשמאלי חבורת בנות רעשנית שחגגה יומהולדת.

חלל המקום מעוצב כיאה לשם המסעדה, וגם הצוות לבוש בהתאם. כלומר, מעוטרים בסינר עבודה וסובבים את ה"אי" - שולחן העבודה בו משתמשים להכנת הקוקטיילים המקוריים שלהם. מהברמן הנחמד ביקשתי בירה מהחבית – 'אסטרייה' הספרדית. בתגובה נשאלתי לגבי כמות הנוזל אותה ארצה ללגום: "400 או שליש?". הלכתי על ארבע מאות, וכוס זכוכית עגולה אך לא מהז'אנר המקובל והמוכר של כוסות בירה, נשלפה מהמקרר. בדרך-כלל אני אוהב לציין בפני המוזגים את חיבתי לראש קצף בריא, אך הפעם נמנעתי, כנראה מתוך רצון להיות מנומס.

אז מה היה לנו כאן?

מזיגה: המזיגה בשלושת הברזים שנמצאים בבר נעשית לפי הכללים, אך עם זאת עניין 'ראש הקצף' עליו וויתרתי כשמזגו לי, לא נמצא בראש סדר העדיפויות כאן. אני יכול להבין את הגישה של הברמנים במקרים של כוסות בהן הגודל לא ברור, או כשאין סימון על הכוס, ואז כנראה זה הפחד מהלקוח הישראלי הממוצע שיתלונן: "אפשר עוד קצת בירה?", במקרה הטוב, או: "יותר מדי קצף", במקרה האחר.

הגשה: אז כאמור, בסדנא מגישים בירה בכוסות של 400 מ"ל ושליש, או לפחות כך הן מוצגות. הן אמנם נקיות והגימיק של כוסות קרות הוא נחמד ללקוח, אך מכיוון שהן לא סטנדרטיות – כלומר, לא נמנות על הכוסות שמייצגות את המותגים, או אפילו דומות בצורתן לכוסות המקובלות בדרך-כלל בברים, קשה לעמוד על מידת הבירה המוגשת לך. הבירות מוגשות, כמו כוסות היין והקוקטיילים, על-גבי מפיות, אבל לא סתם מפיות - מפיות עם הלוגו של 'הסדנא'. למרות שהיתרון בתחתיות לבירה הוא עניין הרטיבות, הסדר והניקיון ניכרים בבר.

איכות: הבירה שנמזגה לי היתה טרייה וטעימה, וגם יתר חבריי הלוגמים שישבו על הבר חשבו כמוני, או לפחות אלו שהלכו 'על בטוח' ולא הזמינו כוס יין מהרשימה המכובדת שבמקום.

טעימות: הרבה מעבר לבירות, ליין והקוקטיילים. 'הסדנא', כמו יתר חברותיה לרשת המסעדות של 'המחניודה' בירושלים, ידועה בתפריט המגוון, המקורי והיוקרתי משהו שהיא מציעה. למרות שמדובר בעיר ללא ים, דווקא מנות הים הן השולטות בה. המטבח הפתוח מהווה אטרקציה ליושבים על הבר והם כמעט שותפים לתהליך הרכבת המנה.

חוויה: העיצוב של המקום, המדים של הצוות והמנות המעוצבות - כל אלו ועוד תורמים לחוויה הכללית שמציע המקום. תוסיפו לכך את השירות אדיב לפי כל הכללים וההרגשה היא כמעט כמו במשחק. משחק מתוכנן היטב.

ציון סופי: אני מודה שלראשונה, מזה זמן, עמדתי בפני התלבטות. מצד אחד, על-פי חוקי המועצה, למקום המגיש בירה בכוסות לא ממותגות, בלי אמת מידה ברורה ובלי תחתיות, קשה להעניק את תו המזיגה הנחשק. מצד שני, בהתחשב באיכות הבירה, השירות, האוכל והאווירה, בהחלט מדובר במקום שכיף לבלות בו. לסיכום, הפעם בחרנו שלא להחמיר עם המקום ולהעניק לו את תו המזיגה שלנו. מכל מקום, נשמח לשוב לבקר כאן ולהיווכח שההערות הנ"ל אכן טופלו.

מומלץ סנהדרינק!

הסדנא. דרך חברון 28, ירושלים