סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: Zeppelin bar בשוהם...
מלאכי מזורמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: Zeppelin bar בשוהם...
"בר בשוהם? ואללה? יש דבר כזה?!"- זאת היתה התגובה הראשונה שלי כששמעתי על זה, ובעצם גם של כל מי שסיפרתי לו שאכן כן, יש דבר כזה. כדי לוודא שאני לא מדמיין את מה ששמעתי, קפצתי לשיטוט קצר בפייסבוק שהביא אותי לרשת החברתית, שם מצאתי את הדף של הבר המדובר -Zeppelin Bar .כן, קצת כמו השם של הלהקה, יותר כמו הבלון שבלוגו. הדף מלא בתמונות, אירועים מעודכנים ומבצעים מפתים. יופי, אז לא דמיינתי. מה עכשיו? איך מגיעים?
באמת שלא ידעתי למה לצפות. האמת, עכשיו אני כבר מצפה לביקור הבא שלי... (צילומים: מלאכי מזור) כשהגעתי לשם באמת שלא ידעתי למה לצפות. האמת, עכשיו אני כבר מצפה לביקור הבא שלי... (צילומים: מלאכי מזור)
לקראת אמצע השדרה הראשית של שוהם, רחוב עמק איילון, מגיעים לכיכר מרכזית עם מזרקה צבעונית, שמחברת בין האקדמיה למוזיקה, המרכז המסחרי הגדול, בניין המועצה המקומית ומרכז התרבות, או בקיצור: "מול התיכון של שוהם, אתה כבר תראה" – כמו אמרו לי בדרך. אז מצאתי אותו. בבניין שחולק כניסה מצד אחד לתיאטרון ולאולם הופעות ומצד שני את הכניסה לבר, שם קיבלו אותי בברכה גרמופון, פינות הזולה שבחוץ וכמה חבר'ה נחמדים בחיוך מזמין. בפנים שולחנות מפוזרים על רצפת הדק ובר אליפטי משהו בצדו. בשעות המוקדמות של הערב התאורה מתחלקת בין הבר לבין הכניסה השנייה של הבניין, אל אולם האירועים, אך כבר לקראת השעה עשר התאורה מוחשכת, קיר של ציורים גרפיטי סטייל תוחם את חלקו של הבר ונוצרת לה אווירה אינטימית.
התיישבתי על הבר ואחד מאנשי הצוות שאל לשלומי. "אתה בטח רוצה תפריט", הוא מיהר להסביר אחרי שהבינו שאני חדש באזור. אחרי סמול-טוק קצר הגיע הזמן לבחור מה ימזגו לי מהחבית. מבין שלושת האופציות שמציע המקום: גולדסטאר, קסטיל רוז', ואדלווייס - בחרתי בבירת החיטה. בכוס הגבוהה המאפיינת בירות חיטה ועם המיתוג של אדלווייס, הגיעה אליי הבירה לאחר מזיגה מוקפדת ועם ראש קצף נהדר. הכוס היתה נקייה והבירה קרה וטרייה. "לחיים!", זרקו לאוויר החבר'ה שמסביב. נחמד פה, אמרתי לעצמי, מרגיש קצת כמו קיבוץ עירוני. שעות הערב מחולקות כך שבתחילת הערב מגיע הקהל ה"קצת יותר מבוגר" מהאזור ובהמשך מסתער לו הגיל הצעיר יותר. הקהל מגוון וכך גם המוזיקה שמתחלפת בהתאם.
ראשון עד שלישי בבר הם הימים בהם מתקיימות ה"שעות השמחות" - מה שמתאים לאלו שרוצים בירה אחרי יום עבודה, או בירה מוקדמת שלפני השינה - ורביעי הוא 'ערב ללא תחתית' - בירה ללא הגבלה (60-80 שקל, בהתאם לסוג הבירה). בימים חמישי ושבת המחירים בתפריט מזכירים שקיבוץ זה ממש לא, אבל לא לדאוג - יש מסלולים במחירים שמתאימים גם למי שלא סיים מסלול בקרבי. לאלו שלא יכולים בלי נשנושים לצד הבירה ישנו תפריט קצר ולעניין ובעיקר מטוגן. קלאסי.
בחזרה לבירה מהחבית: גם בירת הדובדבן נמזגת בכוס הממותגת שלה וגם אותה מקפידים להוציא עם ראש קצף מתאים. את הגולדסטאר לעומת זאת, שנמזגת בשני גדלים: 400 מ"ל (27 שקל) ו-600 מ"ל (30 שקל), מוזגים בכוסות לא ממותגות. את ה-600 למשל, מוזגים בכוס עם ידית וריבועים - משהו שבאמת מזכיר לך שאתה לא בעוד בר עירוני, אך עם זאת תוך הקפדה על מזיגה נכונה והתעקשות על ראש קצף בריא. האמת, עשה לי חשק ומיד היא הגיעה אלי בחיוך שאמר: "ברוך הבא לשכונה!". אז מה היה לנו כאן?
מזיגהמזיגה: עמדת המזיגה נקייה, ישנה הקפדה על כל הכללים ובלי "הפחד" להוציא ראש קצף ראוי.
הגשההגשה:הגולדסטאר בכוס לא ממותגת, אך מתוך בחירה בחוויה אחרת – דווקא נחמד בעיניי. הכוסות נקיות ונגישות למזיגה מהירה, כך שאין עיכוב בין הזמנת הבירה להגשתה. תחתית אחידה אך לא מפריעה לחוויית ההגשה.
איכותאיכות: מרגישים שמטפלים כאן היטב בברזים ושתחלופת החביות מתבצעת בתדירות גבוהה, שכן הבירה טרייה. תענוג.
טעימותטעימות: איפה שהוא בין פיצה זוגית למטוגנים למיניהם בתיבול הבית. נשנושים קלאסי - כבר אמרתי?
חוויהחוויה:גילוי נאות: עברתי לגור באזור הזה לא מזמן. והאמת, בתחילה חששתי מבר מקומי טיפוסי, כי באמת שלא ידעתי למה לצפות. האמת, עכשיו אני כבר מצפה לביקור הבא שלי.
ציוןציון סופי: החוויה, השירות, ההקפדה על כללי המזיגה – כולם טובים, נכונים ומשמחים. זה גם הזמן לפרגן במיוחד לברמן, שגם נתן לי להרגיש בבית וגם חלק איתי בהנאה רבה את הידע הנרחב שלו בתחום הבירה. ניכר על שאר הצוות שגם הם שמחו לחלוק אתו מידע בנושא. שרק ימשיכו ככה.
