סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'המקום של יעקב' בתל-אביב…

אז איך אתם אוהבים את הבר שלכם? האם אתם הבליינים של המגה-ברים עם מוזיקה והופעות, בר גדול, הרבה רעש וצלצולים ומאות אנשים; או את הברים המפונפנים עם כלי הגשה מסוגננים ומעוצבים, שאוהבים לראות ולהראות שמגישים את הבירה בכוסות נחושת; או שאולי אתם מחובבי החמארות, ואני לא מדברת על אלה המתוקשרות. אלא על חמארות אמיתיות, שם יושב עמך ישראל, אנשים פשוטים, קשי יום, שבאים לשטוף את הצרות ואת שאריות היום עם כוס בירה לדבר על דברים שברומו של עולם ולתת עצות למנהיגי העולם הגדול. כזה הוא המקום של יעקב...

הבירות שהוגשו לנו היו טריות וטעימות, בדיוק כמו שכל בירה צריכה להיות. ובדיוק כמו שכל אחד מיושבי המקום ביקש... (צלם: גדי דבירי) הבירות שהוגשו לנו היו טריות וטעימות, בדיוק כמו שכל בירה צריכה להיות. ובדיוק כמו שכל אחד מיושבי המקום ביקש... (צלם: גדי דבירי)
הבירות היו טריות וטעימות, בדיוק כמו שבירה צריכה להיות, ובדיוק כמו שכל אחד ביקש... (צלם: גדי דבירי)

בדרך-כלל, קשה למצוא את אותן חמארות, וגם לא נוסעים אליהן במיוחד כדי לשבת על כוס בירה. במרבית המקרים, אם אתם לא נמנים על היושבים הקבועים שבהן, מוצאים אותן במקרה, על הדרך. הרי בסך-הכל הרי אין פה פעילות יח"צנית מאסיבית או מכונת שיווק משומנת.

באופן כללי, אצלי זה די תלוי במצב הרוח, אבל הנטייה שלי לכיוונן של החאמרות האלה. המקומות האלה הם ההארדקור, וראיתי שהם דומים האחד לשני בכל מקום בעולם. לא משנה אם אני נמצאת בפראג, בודפשט, מדריד, או בכל מקום אחר, ברגע שנכנסים למקום שכזה מיד ננעצים בנו מבטים חודרים, כאילו אומרים "מי אתם" ו"איך מצאתם אותנו". אבל ברגע שנשבר הקרח ישנה תחושה שייכות, כאילו שמאז ומתמיד אנחנו שם ומדובר בצעם בחברים ותיקים.

פרלמנט של אנשים אמיתיים

מקום כזה מצאתי לאחרונה, ולגמרי במקרה, בתל-אביב. ליתר דיוק, ברחוב מטלון שבמרכז שוק לוינסקי. חיפשנו מקום לשבת אחרי יום עבודה מתיש, כדי לשתות כוס בירה בלי הרבה טקס. פשוט בירה טרייה וקרה. קלטנו מקום קטן עם 2 שולחנות ודלפק שפונה לרחוב. הצצנו ונדלקנו. אין שלט או שם. כלום.

המקום של יעקב מתופעל על-ידי איש אחד שגם מוזג ומכין את האוכל. והמלצרים הם בעצם האורחים שמעבירים את האוכל והבירה מהאחד לשני עד ליעד. ממש כמו במוניות שירות, שכולם מעבירים את הכסף לנהג ובחזרה ממנו את העודף.

מיד כשנכנסנו הופנו כלפינו המבטים של יושבי המקום. התיישבנו, הזמנו, התחלנו לפטפט וקלטנו שכולם מקשיבים לשיחה שלנו. שנייה אחת לאחר מכן, הם כבר התחילו להתערב לנו בשיחה ולהביע את דעתם בנושא. אבל אז התעוררה בנו השאלה במה מדובר? איך קוראים למקום? ומי הם בעצם האנשים הללו שיושבים ומגלגלים שיחה כל-כך ערה בענייני דיומא בכזה להט ורצינות?

אז מה היה לנו כאן?

מזיגהמזיגה

מזיגה: עמדת המזיגה פשוטה ונקייה על טהרת ברזי חברת טמפו: גולדסטאר, הייניקן ומכבי 7.9. המזיגה נעשית לפי מה שכל לקוח אוהב. מי שביקש מזיגה איטית - קיבל. מי שרצה הרבה קצף - קיבל. מזיגה רגילה - קיבל. בקיצור, הכי בבית שאפשר.

הגשההגשה

הגשה: הבירות נמזגו בכוסות נקיות ומצוחצחות. ראש הקצף היה יציב ויפה. הכוסות היו ממותגות והונחו על-גבי תחתיות מתאימות. ההייניקן נמזגה בכוס מתאימה, אם כי לא ממותגת.

איכותאיכות

איכות: הבירות שהוגשו לנו היו טריות וטעימות, בדיוק כמו שבירה צריכה להיות. ובדיוק כמו שכל אחד מיושבי המקום ביקש.

טעימותטעימות

טעימות: לצד הבירה הוגשו צלחות חד-פעמיות, עם בייגלה וטחינה עם סחוג (פצצה) על חשבון הבית. התפריט, מכל טוב שוק לוינסקי, היה טרי ומעורר תאבון וכלל דגים מלוחים, נקניקים יבשים, ואת הירקות שליוו את האוכל חתכו רק לאחר שהבעלים וידא איתי מה אני אוהבת.

חוויהחוויה

חוויה: אין ספק שמדובר בחוויה מיוחדת. מדובר במקום שנותן כבוד לבירה, דבר שבא לידי ביטוי בהקפדה על מזיגה נכונה והגשה של בירה איכותית וטרייה. האווירה הכללית במקום ייחודית ואולי לא מתאימה לכל אחד. בהחלט יש תחושה שכל יושבי המקום מעורבבים אחד עם השני וזה לא המקום להתייפיפות ופוזות. בשלב מסוים בסביבות חצות, כשהגיע הזמן, התחיל בעל המקום להפוך כסאות, מה שנתן את האות ליושבי המקום להבין שיאללה הביתה.

ציוןציון

ציון סופי: מדובר בפאב שקיים במתכונתו הנוכחית כבר עשור. מעל 30 שנה הוא קיים במתכונות שונות. המקום משדר אווירה טובה, אכפתית ומשפחתית. תפריט האוכל טרי ורענן, והבירות טריות ומרוות. או כמו שחבר שלי סיכם, "מקום אש".

מומלץ סנהדרינק!

תו איכות מזיגה 2016 - עותקתו איכות מזיגה 2016 - עותק

המקום של יעקב. מטלון 42, שוק לוינסקי. תל-אביב